1 וַיַּ֣רְא ו–ראה הָעָ֔ם ה–עם כִּֽי־ כי בֹשֵׁ֥שׁ בושש מֹשֶׁ֖ה משה לָרֶ֣דֶת ל–רדת מִן־ מן הָהָ֑ר ה–הר וַיִּקָּהֵ֨ל ו–נקהל הָעָ֜ם ה–עם עַֽל־ על אַהֲרֹ֗ן אהרון וַיֹּאמְר֤וּ ו–אמרו אֵלָיו֙ אליו ק֣וּם ׀ קום עֲשֵׂה־ עשה לָ֣נוּ ל–נו אֱלֹהִ֗ים אלוהים אֲשֶׁ֤ר אשר יֵֽלְכוּ֙ ילכו לְפָנֵ֔ינוּ ל–פנינו כִּי־ כי זֶ֣ה ׀ זה מֹשֶׁ֣ה משה הָאִ֗ישׁ ה–איש אֲשֶׁ֤ר אשר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ העלנו מֵאֶ֣רֶץ מ–ארץ מִצְרַ֔יִם מצרים לֹ֥א לא יָדַ֖עְנוּ ידענו מֶה־ מה הָ֥יָה היה לֽוֹ׃ לו
וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃
2 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר אֲלֵהֶם֙ אליהם אַהֲרֹ֔ן אהרון פָּֽרְקוּ֙ פרקו נִזְמֵ֣י נזמי הַזָּהָ֔ב ה–זהב אֲשֶׁר֙ אשר בְּאָזְנֵ֣י ב–אזני נְשֵׁיכֶ֔ם נשיכם בְּנֵיכֶ֖ם בניכם וּבְנֹתֵיכֶ֑ם ו–בנותיכם וְהָבִ֖יאוּ ו–הביאו אֵלָֽי׃ אלי
ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי׃
3 וַיִּתְפָּֽרְקוּ֙ ו–התפרקו כָּל־ כל הָעָ֔ם ה–עם אֶת־ את נִזְמֵ֥י נזמי הַזָּהָ֖ב ה–זהב אֲשֶׁ֣ר אשר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם ב–אזניהם וַיָּבִ֖יאוּ ו–הביאו אֶֽל־ אל אַהֲרֹֽן׃ אהרון
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן׃
4 וַיִּקַּ֣ח ו–לקח מִיָּדָ֗ם מ–ידם וַיָּ֤צַר ו–צר אֹתוֹ֙ אותו בַּחֶ֔רֶט ב–ה–חרט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ ו–עשהו עֵ֣גֶל עגל מַסֵּכָ֑ה מסכה וַיֹּ֣אמְר֔וּ ו–אמרו אֵ֤לֶּה אלה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אלוהיך יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל אֲשֶׁ֥ר אשר הֶעֱל֖וּךָ העלוך מֵאֶ֥רֶץ מ–ארץ מִצְרָֽיִם׃ מצרים
ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
5 וַיַּ֣רְא ו–ראה אַהֲרֹ֔ן אהרון וַיִּ֥בֶן ו–בנה מִזְבֵּ֖חַ מזבח לְפָנָ֑יו ל–פניו וַיִּקְרָ֤א ו–קרא אַֽהֲרֹן֙ אהרון וַיֹּאמַ֔ר ו–אמר חַ֥ג חג לַיהוָ֖ה ל–יהוה מָחָֽר׃ מחר
וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר׃
6 וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ ו–השכימו מִֽמָּחֳרָ֔ת מ–מחרת וַיַּעֲל֣וּ ו–העלו עֹלֹ֔ת עולות וַיַּגִּ֖שׁוּ ו–הגישו שְׁלָמִ֑ים שלמים וַיֵּ֤שֶׁב ו–ישב הָעָם֙ ה–עם לֶֽאֱכֹ֣ל ל–אכול וְשָׁת֔וֹ ו–שתו וַיָּקֻ֖מוּ ו–קמו לְצַחֵֽק׃ ל–צחק פ פ
וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃
7 וַיְדַבֵּ֥ר ו–דיבר יְהוָ֖ה יהוה אֶל־ אל מֹשֶׁ֑ה משה לֶךְ־ לך רֵ֕ד רד כִּ֚י כי שִׁחֵ֣ת השחית עַמְּךָ֔ עמך אֲשֶׁ֥ר אשר הֶעֱלֵ֖יתָ העלית מֵאֶ֥רֶץ מ–ארץ מִצְרָֽיִם׃ מצרים
וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים׃
8 סָ֣רוּ סרו מַהֵ֗ר מהר מִן־ מן הַדֶּ֙רֶךְ֙ ה–דרך אֲשֶׁ֣ר אשר צִוִּיתִ֔ם ציוויתם עָשׂ֣וּ עשו לָהֶ֔ם להם עֵ֖גֶל עגל מַסֵּכָ֑ה מסכה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־ ו–השתחוו לוֹ֙ לו וַיִּזְבְּחוּ־ ו–זבחו ל֔וֹ לו וַיֹּ֣אמְר֔וּ ו–אמרו אֵ֤לֶּה אלה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אלוהיך יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל אֲשֶׁ֥ר אשר הֶֽעֱל֖וּךָ העלוך מֵאֶ֥רֶץ מ–ארץ מִצְרָֽיִם׃ מצרים
סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים׃
9 וַיֹּ֥אמֶר ו–אמר יְהוָ֖ה יהוה אֶל־ אל מֹשֶׁ֑ה משה רָאִ֙יתִי֙ ראיתי אֶת־ את הָעָ֣ם ה–עם הַזֶּ֔ה ה–זה וְהִנֵּ֥ה ו–הנה עַם־ עם קְשֵׁה־ קשה עֹ֖רֶף עורף הֽוּא׃ הוא
ויאמר יהוה אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא׃
10 וְעַתָּה֙ ו–עתה הַנִּ֣יחָה הנח לִּ֔י לי וְיִֽחַר־ ו–יחר אַפִּ֥י אפי בָהֶ֖ם ב–הם וַאֲכַלֵּ֑ם ו–אכלם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה ו–אעשה אוֹתְךָ֖ אותך לְג֥וֹי ל–גוי גָּדֽוֹל׃ גדול
ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול׃
11 וַיְחַ֣ל ו–חילה מֹשֶׁ֔ה משה אֶת־ את פְּנֵ֖י פני יְהוָ֣ה יהוה אֱלֹהָ֑יו אלוהיו וַיֹּ֗אמֶר ו–אמר לָמָ֤ה למה יְהוָה֙ יהוה יֶחֱרֶ֤ה יחרה אַפְּךָ֙ אפך בְּעַמֶּ֔ךָ ב–עמך אֲשֶׁ֤ר אשר הוֹצֵ֙אתָ֙ הוצאת מֵאֶ֣רֶץ מ–ארץ מִצְרַ֔יִם מצרים בְּכֹ֥חַ ב–כוח גָּד֖וֹל גדול וּבְיָ֥ד ו–ב–יד חֲזָקָֽה׃ חזקה
ויחל משה את פני יהוה אלהיו ויאמר למה יהוה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה׃
12 לָמָּה֩ למה יֹאמְר֨וּ יאמרו מִצְרַ֜יִם מצרים לֵאמֹ֗ר לאמור בְּרָעָ֤ה ב–רעה הֽוֹצִיאָם֙ הוציאם לַהֲרֹ֤ג ל–הרוג אֹתָם֙ אותם בֶּֽהָרִ֔ים ב–ה–הרים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם ו–ל–כלותם מֵעַ֖ל מ–על פְּנֵ֣י פני הָֽאֲדָמָ֑ה ה–אדמה שׁ֚וּב שוב מֵחֲר֣וֹן מ–חרון אַפֶּ֔ךָ אפך וְהִנָּחֵ֥ם ו–הינחם עַל־ על הָרָעָ֖ה ה–רעה לְעַמֶּֽךָ׃ ל–עמך
למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרג אתם בהרים ולכלתם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך׃
13 זְכֹ֡ר זכור לְאַבְרָהָם֩ ל–אברהם לְיִצְחָ֨ק ל–יצחק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל ו–ל–ישראל עֲבָדֶ֗יךָ עבדיך אֲשֶׁ֨ר אשר נִשְׁבַּ֣עְתָּ נשבעת לָהֶם֮ להם בָּךְ֒ ב–ך וַתְּדַבֵּ֣ר ו–דיברת אֲלֵהֶ֔ם אליהם אַרְבֶּה֙ ארבה אֶֽת־ את זַרְעֲכֶ֔ם זרעכם כְּכוֹכְבֵ֖י כ–כוכבי הַשָּׁמָ֑יִם ה–שמיים וְכָל־ ו–כל הָאָ֨רֶץ ה–ארץ הַזֹּ֜את ה–זאת אֲשֶׁ֣ר אשר אָמַ֗רְתִּי אמרתי אֶתֵּן֙ אתן לְזַרְעֲכֶ֔ם ל–זרעכם וְנָחֲל֖וּ ו–נחלו לְעֹלָֽם׃ ל–עולם
זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך ותדבר אלהם ארבה את זרעכם ככוכבי השמים וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעלם׃
14 וַיִּנָּ֖חֶם ו–ניחם יְהוָ֑ה יהוה עַל־ על הָ֣רָעָ֔ה ה–רעה אֲשֶׁ֥ר אשר דִּבֶּ֖ר דיבר לַעֲשׂ֥וֹת ל–עשות לְעַמּֽוֹ׃ ל–עמו פ פ
וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו׃
15 וַיִּ֜פֶן ו–פנה וַיֵּ֤רֶד ו–ירד מֹשֶׁה֙ משה מִן־ מן הָהָ֔ר ה–הר וּשְׁנֵ֛י ו–שני לֻחֹ֥ת לוחות הָעֵדֻ֖ת ה–עדות בְּיָד֑וֹ ב–ידו לֻחֹ֗ת לוחות כְּתֻבִים֙ כתובים מִשְּׁנֵ֣י מ–שני עֶבְרֵיהֶ֔ם עבריהם מִזֶּ֥ה מ–זה וּמִזֶּ֖ה ו–מ–זה הֵ֥ם הם כְּתֻבִֽים׃ כתובים
ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים׃
16 וְהַ֨לֻּחֹ֔ת ו–ה–לוחות מַעֲשֵׂ֥ה מעשה אֱלֹהִ֖ים אלוהים הֵ֑מָּה המה וְהַמִּכְתָּ֗ב ו–ה–מיכתב מִכְתַּ֤ב מיכתב אֱלֹהִים֙ אלוהים ה֔וּא הוא חָר֖וּת חרות עַל־ על הַלֻּחֹֽת׃ ה–לוחות
והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת׃
17 וַיִּשְׁמַ֧ע ו–שמע יְהוֹשֻׁ֛עַ יהושע אֶת־ את ק֥וֹל קול הָעָ֖ם ה–עם בְּרֵעֹ֑ה ב–רעו וַיֹּ֙אמֶר֙ ו–אמר אֶל־ אל מֹשֶׁ֔ה משה ק֥וֹל קול מִלְחָמָ֖ה מלחמה בַּֽמַּחֲנֶה׃ ב–ה–מחנה
וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה׃
18 וַיֹּ֗אמֶר ו–אמר אֵ֥ין אין קוֹל֙ קול עֲנ֣וֹת ענות גְּבוּרָ֔ה גבורה וְאֵ֥ין ו–אין ק֖וֹל קול עֲנ֣וֹת ענות חֲלוּשָׁ֑ה חלושה ק֣וֹל קול עַנּ֔וֹת ענות אָנֹכִ֖י אנוכי שֹׁמֵֽעַ׃ שומע
ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע׃
19 וַֽיְהִ֗י ו–היה כַּאֲשֶׁ֤ר כ–אשר קָרַב֙ קרב אֶל־ אל הַֽמַּחֲנֶ֔ה ה–מחנה וַיַּ֥רְא ו–ראה אֶת־ את הָעֵ֖גֶל ה–עגל וּמְחֹלֹ֑ת ו–מחולות וַיִּֽחַר־ ו–חרה אַ֣ף אף מֹשֶׁ֗ה משה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ ו–השליך [מידו] מידו (מִיָּדָיו֙) מ–ידיו אֶת־ את הַלֻּחֹ֔ת ה–לוחות וַיְשַׁבֵּ֥ר ו–שיבר אֹתָ֖ם אותם תַּ֥חַת תחת הָהָֽר׃ ה–הר
ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו את הלחת וישבר אתם תחת ההר׃
20 וַיִּקַּ֞ח ו–לקח אֶת־ את הָעֵ֨גֶל ה–עגל אֲשֶׁ֤ר אשר עָשׂוּ֙ עשו וַיִּשְׂרֹ֣ף ו–שרף בָּאֵ֔שׁ ב–אש וַיִּטְחַ֖ן ו–טחן עַ֣ד עד אֲשֶׁר־ אשר דָּ֑ק דק וַיִּ֙זֶר֙ ו–זרה עַל־ על פְּנֵ֣י פני הַמַּ֔יִם ה–מים וַיַּ֖שְׁקְ ו–השקה אֶת־ את בְּנֵ֥י בני יִשְׂרָאֵֽל׃ ישראל
ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל׃
21 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר מֹשֶׁה֙ משה אֶֽל־ אל אַהֲרֹ֔ן אהרון מֶֽה־ מה עָשָׂ֥ה עשה לְךָ֖ ל–ך הָעָ֣ם ה–עם הַזֶּ֑ה ה–זה כִּֽי־ כי הֵבֵ֥אתָ הבאת עָלָ֖יו עליו חֲטָאָ֥ה חטאה גְדֹלָֽה׃ גדולה
ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה׃
22 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר אַהֲרֹ֔ן אהרון אַל־ אל יִ֥חַר יחרה אַ֖ף אף אֲדֹנִ֑י אדוני אַתָּה֙ אתה יָדַ֣עְתָּ ידעת אֶת־ את הָעָ֔ם ה–עם כִּ֥י כי בְרָ֖ע ב–רע הֽוּא׃ הוא
ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא׃
23 וַיֹּ֣אמְרוּ ו–אמרו לִ֔י לי עֲשֵׂה־ עשה לָ֣נוּ ל–נו אֱלֹהִ֔ים אלוהים אֲשֶׁ֥ר אשר יֵלְכ֖וּ ילכו לְפָנֵ֑ינוּ ל–פנינו כִּי־ כי זֶ֣ה ׀ זה מֹשֶׁ֣ה משה הָאִ֗ישׁ ה–איש אֲשֶׁ֤ר אשר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ העלנו מֵאֶ֣רֶץ מ–ארץ מִצְרַ֔יִם מצרים לֹ֥א לא יָדַ֖עְנוּ ידענו מֶה־ מה הָ֥יָה היה לֽוֹ׃ לו
ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו׃
24 וָאֹמַ֤ר ו–אומר לָהֶם֙ להם לְמִ֣י ל–מי זָהָ֔ב זהב הִתְפָּרָ֖קוּ התפרקו וַיִּתְּנוּ־ ו–נתנו לִ֑י לי וָאַשְׁלִכֵ֣הוּ ו–השלכתיהו בָאֵ֔שׁ ב–אש וַיֵּצֵ֖א ו–יצא הָעֵ֥גֶל ה–עגל הַזֶּֽה׃ ה–זה
ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה׃
25 וַיַּ֤רְא ו–ראה מֹשֶׁה֙ משה אֶת־ את הָעָ֔ם ה–עם כִּ֥י כי פָרֻ֖עַ פרוע ה֑וּא הוא כִּֽי־ כי פְרָעֹ֣ה פרעהו אַהֲרֹ֔ן אהרון לְשִׁמְצָ֖ה ל–שימצה בְּקָמֵיהֶֽם׃ ב–קמיהם
וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם׃
26 וַיַּעֲמֹ֤ד ו–עמד מֹשֶׁה֙ משה בְּשַׁ֣עַר ב–שער הַֽמַּחֲנֶ֔ה ה–מחנה וַיֹּ֕אמֶר ו–אמר מִ֥י מי לַיהוָ֖ה ל–יהוה אֵלָ֑י אלי וַיֵּאָסְפ֥וּ ו–נאספו אֵלָ֖יו אליו כָּל־ כל בְּנֵ֥י בני לֵוִֽי׃ לוי
ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי׃
27 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר לָהֶ֗ם להם כֹּֽה־ כה אָמַ֤ר אמר יְהוָה֙ יהוה אֱלֹהֵ֣י אלוהי יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל שִׂ֥ימוּ שימו אִישׁ־ איש חַרְבּ֖וֹ חרבו עַל־ על יְרֵכ֑וֹ ירכו עִבְר֨וּ עברו וָשׁ֜וּבוּ ו–שובו מִשַּׁ֤עַר מ–שער לָשַׁ֙עַר֙ ל–שער בַּֽמַּחֲנֶ֔ה ב–ה–מחנה וְהִרְג֧וּ ו–הרגו אִֽישׁ־ איש אֶת־ את אָחִ֛יו אחיו וְאִ֥ישׁ ו–איש אֶת־ את רֵעֵ֖הוּ רעהו וְאִ֥ישׁ ו–איש אֶת־ את קְרֹבֽוֹ׃ קרובו
ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו׃
28 וַיַּֽעֲשׂ֥וּ ו–עשו בְנֵֽי־ בני לֵוִ֖י לוי כִּדְבַ֣ר כ–דבר מֹשֶׁ֑ה משה וַיִּפֹּ֤ל ו–נפל מִן־ מן הָעָם֙ ה–עם בַּיּ֣וֹם ב–ה–יום הַה֔וּא ה–הוא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת כ–שלושת אַלְפֵ֖י אלפי אִֽישׁ׃ איש
ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש׃
29 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר מֹשֶׁ֗ה משה מִלְא֨וּ מלאו יֶדְכֶ֤ם ידכם הַיּוֹם֙ ה–יום לַֽיהוָ֔ה ל–יהוה כִּ֛י כי אִ֥ישׁ איש בִּבְנ֖וֹ ב–בנו וּבְאָחִ֑יו ו–ב–אחיו וְלָתֵ֧ת ו–ל–תת עֲלֵיכֶ֛ם עליכם הַיּ֖וֹם ה–יום בְּרָכָֽה׃ ברכה
ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה׃
30 וַיְהִי֙ ו–היה מִֽמָּחֳרָ֔ת מ–מחרת וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר מֹשֶׁה֙ משה אֶל־ אל הָעָ֔ם ה–עם אַתֶּ֥ם אתם חֲטָאתֶ֖ם חטאתם חֲטָאָ֣ה חטאה גְדֹלָ֑ה גדולה וְעַתָּה֙ ו–עתה אֶֽעֱלֶ֣ה אעלה אֶל־ אל יְהוָ֔ה יהוה אוּלַ֥י אולי אֲכַפְּרָ֖ה אכפרה בְּעַ֥ד בעד חַטַּאתְכֶֽם׃ חטאתכם
ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם׃
31 וַיָּ֧שָׁב ו–שב מֹשֶׁ֛ה משה אֶל־ אל יְהוָ֖ה יהוה וַיֹּאמַ֑ר ו–אמר אָ֣נָּ֗א אנא חָטָ֞א חטא הָעָ֤ם ה–עם הַזֶּה֙ ה–זה חֲטָאָ֣ה חטאה גְדֹלָ֔ה גדולה וַיַּֽעֲשׂ֥וּ ו–עשו לָהֶ֖ם להם אֱלֹהֵ֥י אלוהי זָהָֽב׃ זהב
וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב׃
32 וְעַתָּ֖ה ו–עתה אִם־ אם תִּשָּׂ֣א תישא חַטָּאתָ֑ם חטאתם וְאִם־ ו–אם אַ֕יִן אין מְחֵ֣נִי מחני נָ֔א נא מִֽסִּפְרְךָ֖ מ–ספרך אֲשֶׁ֥ר אשר כָּתָֽבְתָּ׃ כתבת
ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת׃
33 וַיֹּ֥אמֶר ו–אמר יְהוָ֖ה יהוה אֶל־ אל מֹשֶׁ֑ה משה מִ֚י מי אֲשֶׁ֣ר אשר חָֽטָא־ חטא לִ֔י לי אֶמְחֶ֖נּוּ אמחנו מִסִּפְרִֽי׃ מ–ספרי
ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי׃
34 וְעַתָּ֞ה ו–עתה לֵ֣ךְ ׀ לך נְחֵ֣ה נחה אֶת־ את הָעָ֗ם ה–עם אֶ֤ל אל אֲשֶׁר־ אשר דִּבַּ֙רְתִּי֙ דיברתי לָ֔ךְ ל–ך הִנֵּ֥ה הנה מַלְאָכִ֖י מלאכי יֵלֵ֣ךְ ילך לְפָנֶ֑יךָ ל–פניך וּבְי֣וֹם ו–ב–יום פָּקְדִ֔י פקדי וּפָקַדְתִּ֥י ו–פקדתי עֲלֵיהֶ֖ם עליהם חַטָּאתָֽם׃ חטאתם
ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם׃
35 וַיִּגֹּ֥ף ו–נגף יְהוָ֖ה יהוה אֶת־ את הָעָ֑ם ה–עם עַ֚ל על אֲשֶׁ֣ר אשר עָשׂ֣וּ עשו אֶת־ את הָעֵ֔גֶל ה–עגל אֲשֶׁ֥ר אשר עָשָׂ֖ה עשה אַהֲרֹֽן׃ אהרון ס ס
ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן׃
