1 וַיְהִ֣י ו–יהי הַיּ֗וֹם ה–יום וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר יוֹנָתָ֤ן יונתן בֶּן־ בן שָׁאוּל֙ שאול אֶל־ אל הַנַּ֙עַר֙ ה–נער נֹשֵׂ֣א נושא כֵלָ֔יו כליו לְכָ֗ה לכה וְנַעְבְּרָה֙ ו–נעברה אֶל־ אל מַצַּ֣ב מצב פְּלִשְׁתִּ֔ים פלשתים אֲשֶׁ֖ר אשר מֵעֵ֣בֶר מ–עבר הַלָּ֑ז ה–לז וּלְאָבִ֖יו ו–ל–אביו לֹ֥א לא הִגִּֽיד׃ הגיד
ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד׃
2 וְשָׁא֗וּל ו–שאול יוֹשֵׁב֙ יושב בִּקְצֵ֣ה ב–קצה הַגִּבְעָ֔ה ה–גבעה תַּ֥חַת תחת הָרִמּ֖וֹן ה–רימון אֲשֶׁ֣ר אשר בְּמִגְר֑וֹן ב–מגרון וְהָעָם֙ ו–ה–עם אֲשֶׁ֣ר אשר עִמּ֔וֹ עמו כְּשֵׁ֥שׁ כ–שש מֵא֖וֹת מאות אִֽישׁ׃ איש
ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו כשש מאות איש׃
3 וַאֲחִיָּ֣ה ו–אחיה בֶן־ בן אֲחִט֡וּב אחיטוב אֲחִ֡י אחי אִיכָב֣וֹד ׀ איכבוד בֶּן־ בן פִּינְחָ֨ס פינחס בֶּן־ בן עֵלִ֜י עלי כֹּהֵ֧ן ׀ כוהן יְהוָ֛ה יהוה בְּשִׁל֖וֹ ב–שילו נֹשֵׂ֣א נושא אֵפ֑וֹד אפוד וְהָעָם֙ ו–ה–עם לֹ֣א לא יָדַ֔ע ידע כִּ֥י כי הָלַ֖ךְ הלך יוֹנָתָֽן׃ יונתן
ואחיה בן אחטוב אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כהן יהוה בשלו נשא אפוד והעם לא ידע כי הלך יונתן׃
4 וּבֵ֣ין ו–בין הַֽמַּעְבְּר֗וֹת ה–מעברות אֲשֶׁ֨ר אשר בִּקֵּ֤שׁ ביקש יֽוֹנָתָן֙ יונתן לַֽעֲבֹר֙ ל–עבור עַל־ על מַצַּ֣ב מצב פְּלִשְׁתִּ֔ים פלשתים שֵׁן־ שן הַסֶּ֤לַע ה–סלע מֵהָעֵ֙בֶר֙ מ–ה–עבר מִזֶּ֔ה מ–זה וְשֵׁן־ ו–שן הַסֶּ֥לַע ה–סלע מֵהָעֵ֖בֶר מ–ה–עבר מִזֶּ֑ה מ–זה וְשֵׁ֤ם ו–שם הָֽאֶחָד֙ ה–אחד בּוֹצֵ֔ץ בוצץ וְשֵׁ֥ם ו–שם הָאֶחָ֖ד ה–אחד סֶֽנֶּה׃ סנה
ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה׃
5 הַשֵּׁ֧ן ה–שן הָאֶחָ֛ד ה–אחד מָצ֥וּק מצוק מִצָּפ֖וֹן מ–צפון מ֣וּל מול מִכְמָ֑שׂ מכמש וְהָאֶחָ֥ד ו–ה–אחד מִנֶּ֖גֶב מ–נגב מ֥וּל מול גָּֽבַע׃ גבע ס ס
השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע׃
6 וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר יְהוֹנָתָ֜ן יונתן אֶל־ אל הַנַּ֣עַר ׀ ה–נער נֹשֵׂ֣א נושא כֵלָ֗יו כליו לְכָה֙ לכה וְנַעְבְּרָ֗ה ו–נעברה אֶל־ אל מַצַּב֙ מצב הָעֲרֵלִ֣ים ה–ערלים הָאֵ֔לֶּה ה–אלה אוּלַ֛י אולי יַעֲשֶׂ֥ה יעשה יְהוָ֖ה יהוה לָ֑נוּ לנו כִּ֣י כי אֵ֤ין אין לַֽיהוָה֙ ל–יהוה מַעְצ֔וֹר מעצור לְהוֹשִׁ֥יעַ ל–הושיע בְּרַ֖ב ב–רב א֥וֹ או בִמְעָֽט׃ ב–מעט
ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה אולי יעשה יהוה לנו כי אין ליהוה מעצור להושיע ברב או במעט׃
7 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר לוֹ֙ לו נֹשֵׂ֣א נושא כֵלָ֔יו כליו עֲשֵׂ֖ה עשה כָּל־ כל אֲשֶׁ֣ר אשר בִּלְבָבֶ֑ךָ ב–לבבך נְטֵ֣ה נטה לָ֔ךְ לך הִנְנִ֥י הנני עִמְּךָ֖ עמך כִּלְבָבֶֽךָ׃ כ–לבבך ס ס
ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך׃
8 וַיֹּ֙אמֶר֙ ו–אמר יְה֣וֹנָתָ֔ן יונתן הִנֵּ֛ה הנה אֲנַ֥חְנוּ אנחנו עֹבְרִ֖ים עוברים אֶל־ אל הָאֲנָשִׁ֑ים ה–אנשים וְנִגְלִ֖ינוּ ו–נגלינו אֲלֵיהֶֽם׃ אליהם
ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ונגלינו אליהם׃
9 אִם־ אם כֹּ֤ה כה יֹֽאמְרוּ֙ יאמרו אֵלֵ֔ינוּ אלינו דֹּ֕מּוּ דמו עַד־ עד הַגִּיעֵ֖נוּ הגיענו אֲלֵיכֶ֑ם אליכם וְעָמַ֣דְנוּ ו–עמדנו תַחְתֵּ֔ינוּ תחתינו וְלֹ֥א ו–לא נַעֲלֶ֖ה נעלה אֲלֵיהֶֽם׃ אליהם
אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה אליהם׃
10 וְאִם־ ו–אם כֹּ֨ה כה יֹאמְר֜וּ יאמרו עֲל֤וּ עלו עָלֵ֙ינוּ֙ עלינו וְעָלִ֔ינוּ ו–עלינו כִּֽי־ כי נְתָנָ֥ם נתנם יְהוָ֖ה יהוה בְּיָדֵ֑נוּ ב–ידנו וְזֶה־ ו–זה לָּ֖נוּ לנו הָאֽוֹת׃ ה–אות
ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם יהוה בידנו וזה לנו האות׃
11 וַיִּגָּל֣וּ ו–נגלו שְׁנֵיהֶ֔ם שניהם אֶל־ אל מַצַּ֖ב מצב פְּלִשְׁתִּ֑ים פלשתים וַיֹּאמְר֣וּ ו–אמרו פְלִשְׁתִּ֔ים פלשתים הִנֵּ֤ה הנה עִבְרִים֙ עברים יֹֽצְאִ֔ים יוצאים מִן־ מן הַחֹרִ֖ים ה–חורים אֲשֶׁ֥ר אשר הִתְחַבְּאוּ־ התחבאו שָֽׁם׃ שם
ויגלו שניהם אל מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן החרים אשר התחבאו שם׃
12 וַיַּעֲנוּ֩ ו–ענו אַנְשֵׁ֨י אנשי הַמַּצָּבָ֜ה ה–מצבה אֶת־ את יוֹנָתָ֣ן ׀ יונתן וְאֶת־ ו–את נֹשֵׂ֣א נושא כֵלָ֗יו כליו וַיֹּֽאמְרוּ֙ ו–אמרו עֲל֣וּ עלו אֵלֵ֔ינוּ אלינו וְנוֹדִ֥יעָה ו–נודיעה אֶתְכֶ֖ם אתכם דָּבָ֑ר דבר פ פ וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר יוֹנָתָ֜ן יונתן אֶל־ אל נֹשֵׂ֤א נושא כֵלָיו֙ כליו עֲלֵ֣ה עלה אַחֲרַ֔י אחרי כִּֽי־ כי נְתָנָ֥ם נתנם יְהוָ֖ה יהוה בְּיַ֥ד ב–יד יִשְׂרָאֵֽל׃ ישראל
ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה אתכם דבר ויאמר יונתן אל נשא כליו עלה אחרי כי נתנם יהוה ביד ישראל׃
13 וַיַּ֣עַל ו–עלה יוֹנָתָ֗ן יונתן עַל־ על יָדָיו֙ ידיו וְעַל־ ו–על רַגְלָ֔יו רגליו וְנֹשֵׂ֥א ו–נושא כֵלָ֖יו כליו אַחֲרָ֑יו אחריו וַֽיִּפְּלוּ֙ ו–נפלו לִפְנֵ֣י ל–פני יוֹנָתָ֔ן יונתן וְנֹשֵׂ֥א ו–נושא כֵלָ֖יו כליו מְמוֹתֵ֥ת ממותת אַחֲרָֽיו׃ אחריו
ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא כליו ממותת אחריו׃
14 וַתְּהִ֞י ו–היתה הַמַּכָּ֣ה ה–מכה הָרִאשֹׁנָ֗ה ה–ראשונה אֲשֶׁ֨ר אשר הִכָּ֧ה הכה יוֹנָתָ֛ן יונתן וְנֹשֵׂ֥א ו–נושא כֵלָ֖יו כליו כְּעֶשְׂרִ֣ים כ–עשרים אִ֑ישׁ איש כְּבַחֲצִ֥י כ–ב–חצי מַעֲנָ֖ה מענה צֶ֥מֶד צמד שָׂדֶֽה׃ שדה
ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי מענה צמד שדה׃
15 וַתְּהִי֩ ו–היתה חֲרָדָ֨ה חרדה בַמַּחֲנֶ֤ה ב–מחנה בַשָּׂדֶה֙ ב–שדה וּבְכָל־ ו–ב–כל הָעָ֔ם ה–עם הַמַּצָּב֙ ה–מצב וְהַמַּשְׁחִ֔ית ו–ה–משחית חָרְד֖וּ חרדו גַּם־ גם הֵ֑מָּה המה וַתִּרְגַּ֣ז ו–רגזה הָאָ֔רֶץ ה–ארץ וַתְּהִ֖י ו–היתה לְחֶרְדַּ֥ת ל–חרדת אֱלֹהִֽים׃ אלוהים
ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים׃
16 וַיִּרְא֤וּ ו–ראו הַצֹּפִים֙ ה–צופים לְשָׁא֔וּל ל–שאול בְּגִבְעַ֖ת ב–גבעת בִּנְיָמִ֑ן בנימין וְהִנֵּ֧ה ו–הנה הֶהָמ֛וֹן ה–המון נָמ֖וֹג נמוג וַיֵּ֥לֶךְ ו–הלך וַהֲלֹֽם׃ ו–הלום פ פ
ויראו הצפים לשאול בגבעת בנימן והנה ההמון נמוג וילך והלם׃
17 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֗וּל שאול לָעָם֙ ל–עם אֲשֶׁ֣ר אשר אִתּ֔וֹ אתו פִּקְדוּ־ פקדו נָ֣א נא וּרְא֔וּ ו–ראו מִ֖י מי הָלַ֣ךְ הלך מֵעִמָּ֑נוּ מ–עמנו וַֽיִּפְקְד֔וּ ו–פקדו וְהִנֵּ֛ה ו–הנה אֵ֥ין אין יוֹנָתָ֖ן יונתן וְנֹשֵׂ֥א ו–נושא כֵלָֽיו׃ כליו
ויאמר שאול לעם אשר אתו פקדו נא וראו מי הלך מעמנו ויפקדו והנה אין יונתן ונשא כליו׃
18 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר שָׁאוּל֙ שאול לַֽאֲחִיָּ֔ה ל–אחיה הַגִּ֖ישָׁה הגישה אֲר֣וֹן ארון הָאֱלֹהִ֑ים ה–אלוהים כִּֽי־ כי הָיָ֞ה היה אֲר֧וֹן ארון הָאֱלֹהִ֛ים ה–אלוהים בַּיּ֥וֹם ב–יום הַה֖וּא ה–הוא וּבְנֵ֥י ו–בני יִשְׂרָאֵֽל׃ ישראל
ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים כי היה ארון האלהים ביום ההוא ובני ישראל׃
19 וַיְהִ֗י ו–היה עַ֣ד עד דִּבֶּ֤ר דבר שָׁאוּל֙ שאול אֶל־ אל הַכֹּהֵ֔ן ה–כוהן וְהֶהָמ֗וֹן ו–ה–המון אֲשֶׁר֙ אשר בְּמַחֲנֵ֣ה ב–מחנה פְלִשְׁתִּ֔ים פלשתים וַיֵּ֥לֶךְ ו–הלך הָל֖וֹךְ הלוך וָרָ֑ב ו–רב פ פ וַיֹּ֧אמֶר ו–אמר שָׁא֛וּל שאול אֶל־ אל הַכֹּהֵ֖ן ה–כוהן אֱסֹ֥ף אסוף יָדֶֽךָ׃ ידך
ויהי עד דבר שאול אל הכהן וההמון אשר במחנה פלשתים וילך הלוך ורב ויאמר שאול אל הכהן אסף ידך׃
20 וַיִּזָּעֵ֣ק ו–זעק שָׁא֗וּל שאול וְכָל־ ו–כל הָעָם֙ ה–עם אֲשֶׁ֣ר אשר אִתּ֔וֹ אתו וַיָּבֹ֖אוּ ו–באו עַד־ עד הַמִּלְחָמָ֑ה ה–מלחמה וְהִנֵּ֨ה ו–הנה הָיְתָ֜ה היתה חֶ֤רֶב חרב אִישׁ֙ איש בְּרֵעֵ֔הוּ ב–רעהו מְהוּמָ֖ה מהומה גְּדוֹלָ֥ה גדולה מְאֹֽד׃ מאד
ויזעק שאול וכל העם אשר אתו ויבאו עד המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מהומה גדולה מאד׃
21 וְהָעִבְרִ֗ים ו–ה–עברים הָי֤וּ היו לַפְּלִשְׁתִּים֙ ל–פלשתים כְּאֶתְמ֣וֹל כ–אתמול שִׁלְשׁ֔וֹם שלשום אֲשֶׁ֨ר אשר עָל֥וּ עלו עִמָּ֛ם עמם בַּֽמַּחֲנֶ֖ה ב–מחנה סָבִ֑יב סביב וְגַם־ ו–גם הֵ֗מָּה המה לִֽהְיוֹת֙ ל–היות עִם־ עם יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל אֲשֶׁ֥ר אשר עִם־ עם שָׁא֖וּל שאול וְיוֹנָתָֽן׃ ו–יונתן
והעברים היו לפלשתים כאתמול שלשום אשר עלו עמם במחנה סביב וגם המה להיות עם ישראל אשר עם שאול ויונתן׃
22 וְכֹל֩ ו–כל אִ֨ישׁ איש יִשְׂרָאֵ֜ל ישראל הַמִּֽתְחַבְּאִ֤ים ה–מתחבאים בְּהַר־ ב–הר אֶפְרַ֙יִם֙ אפרים שָֽׁמְע֔וּ שמעו כִּֽי־ כי נָ֖סוּ נסו פְּלִשְׁתִּ֑ים פלשתים וַֽיַּדְבְּק֥וּ ו–דבקו גַם־ גם הֵ֛מָּה המה אַחֲרֵיהֶ֖ם אחריהם בַּמִּלְחָמָֽה׃ ב–מלחמה
וכל איש ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נסו פלשתים וידבקו גם המה אחריהם במלחמה׃
23 וַיּ֧וֹשַׁע ו–הושיע יְהוָ֛ה יהוה בַּיּ֥וֹם ב–יום הַה֖וּא ה–הוא אֶת־ את יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל וְהַ֨מִּלְחָמָ֔ה ו–ה–מלחמה עָבְרָ֖ה עברה אֶת־ את בֵּ֥ית אָֽוֶן׃ בית–און
ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל והמלחמה עברה את בית און׃
24 וְאִֽישׁ־ ו–איש יִשְׂרָאֵ֥ל ישראל נִגַּ֖שׂ נגש בַּיּ֣וֹם ב–יום הַה֑וּא ה–הוא וַיֹּאֶל֩ ו–השביע שָׁא֨וּל שאול אֶת־ את הָעָ֜ם ה–עם לֵאמֹ֗ר לאמור אָר֣וּר ארור הָ֠אִישׁ ה–איש אֲשֶׁר־ אשר יֹ֨אכַל יאכל לֶ֜חֶם לחם עַד־ עד הָעֶ֗רֶב ה–ערב וְנִקַּמְתִּי֙ ו–נקמתי מֵאֹ֣יְבַ֔י מ–אויבי וְלֹֽא ו–לא טָעַ֥ם טעם כָּל־ כל הָעָ֖ם ה–עם לָֽחֶם׃ לחם ס ס
ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויאל שאול את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב ונקמתי מאיבי ולא טעם כל העם לחם׃
25 וְכָל־ ו–כל הָאָ֖רֶץ ה–ארץ בָּ֣אוּ באו בַיָּ֑עַר ב–יער וַיְהִ֥י ו–היה דְבַ֖שׁ דבש עַל־ על פְּנֵ֥י פני הַשָּׂדֶֽה׃ ה–שדה
וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה׃
26 וַיָּבֹ֤א ו–בא הָעָם֙ ה–עם אֶל־ אל הַיַּ֔עַר ה–יער וְהִנֵּ֖ה ו–הנה הֵ֣לֶךְ הלך דְּבָ֑שׁ דבש וְאֵין־ ו–אין מַשִּׂ֤יג משיג יָדוֹ֙ ידו אֶל־ אל פִּ֔יו פיו כִּֽי־ כי יָרֵ֥א ירא הָעָ֖ם ה–עם אֶת־ את הַשְּׁבֻעָֽה׃ ה–שבועה
ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבעה׃
27 וְיוֹנָתָ֣ן ו–יונתן לֹֽא־ לא שָׁמַ֗ע שמע בְּהַשְׁבִּ֣יעַ ב–השביע אָבִיו֮ אביו אֶת־ את הָעָם֒ ה–עם וַיִּשְׁלַ֗ח ו–שלח אֶת־ את קְצֵ֤ה קצה הַמַּטֶּה֙ ה–מטה אֲשֶׁ֣ר אשר בְּיָד֔וֹ ב–ידו וַיִּטְבֹּ֥ל ו–טבל אוֹתָ֖הּ אותה בְּיַעְרַ֣ת ב–יערת הַדְּבָ֑שׁ ה–דבש וַיָּ֤שֶׁב ו–השב יָדוֹ֙ ידו אֶל־ אל פִּ֔יו פיו [ותראנה] ו–ראו (וַתָּאֹ֖רְנָה) ו–ארו עֵינָֽיו׃ עיניו
ויונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וישלח את קצה המטה אשר בידו ויטבל אותה ביערת הדבש וישב ידו אל פיו ותראנה עיניו׃
28 וַיַּעַן֩ ו–ענה אִ֨ישׁ איש מֵֽהָעָ֜ם מ–ה–עם וַיֹּ֗אמֶר ו–אמר הַשְׁבֵּעַ֩ השביע הִשְׁבִּ֨יעַ השביע אָבִ֤יךָ אביך אֶת־ את הָעָם֙ ה–עם לֵאמֹ֔ר לאמור אָר֥וּר ארור הָאִ֛ישׁ ה–איש אֲשֶׁר־ אשר יֹ֥אכַל יאכל לֶ֖חֶם לחם הַיּ֑וֹם ה–יום וַיָּ֖עַף ו–עיף הָעָֽם׃ ה–עם
ויען איש מהעם ויאמר השבע השביע אביך את העם לאמר ארור האיש אשר יאכל לחם היום ויעף העם׃
29 וַיֹּ֙אמֶר֙ ו–אמר יֽוֹנָתָ֔ן יונתן עָכַ֥ר עכר אָבִ֖י אבי אֶת־ את הָאָ֑רֶץ ה–ארץ רְאוּ־ ראו נָא֙ נא כִּֽי־ כי אֹ֣רוּ אורו עֵינַ֔י עיני כִּ֣י כי טָעַ֔מְתִּי טעמתי מְעַ֖ט מעט דְּבַ֥שׁ דבש הַזֶּֽה׃ ה–זה
ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃
30 אַ֗ף אף כִּ֡י כי לוּא֩ לו אָכֹ֨ל אכול אָכַ֤ל אכל הַיּוֹם֙ ה–יום הָעָ֔ם ה–עם מִשְּׁלַ֥ל מ–שלל אֹיְבָ֖יו אויביו אֲשֶׁ֣ר אשר מָצָ֑א מצא כִּ֥י כי עַתָּ֛ה עתה לֹֽא־ לא רָבְתָ֥ה רבתה מַכָּ֖ה מכה בַּפְּלִשְׁתִּֽים׃ ב–פלשתים
אף כי לוא אכל אכל היום העם משלל איביו אשר מצא כי עתה לא רבתה מכה בפלשתים׃
31 וַיַּכּ֞וּ ו–הכו בַּיּ֤וֹם ב–יום הַהוּא֙ ה–הוא בַּפְּלִשְׁתִּ֔ים ב–פלשתים מִמִּכְמָ֖שׂ מ–מכמש אַיָּלֹ֑נָה אילונה וַיָּ֥עַף ו–עיף הָעָ֖ם ה–עם מְאֹֽד׃ מאד
ויכו ביום ההוא בפלשתים ממכמש אילנה ויעף העם מאד׃
32 [ויעש] ו–עט (וַיַּ֤עַט) ו–עט הָעָם֙ ה–עם אֶל־ אל [שלל] ה–שלל (הַשָּׁלָ֔ל) ה–שלל וַיִּקְח֨וּ ו–לקחו צֹ֧אן צאן וּבָקָ֛ר ו–בקר וּבְנֵ֥י ו–בני בָקָ֖ר בקר וַיִּשְׁחֲטוּ־ ו–שחטו אָ֑רְצָה ארצה וַיֹּ֥אכַל ו–אכל הָעָ֖ם ה–עם עַל־ על הַדָּֽם׃ ה–דם
ויעש העם אל שלל ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם׃
33 וַיַּגִּ֤ידוּ ו–הגידו לְשָׁאוּל֙ ל–שאול לֵאמֹ֔ר לאמור הִנֵּ֥ה הנה הָעָ֛ם ה–עם חֹטִ֥אים חוטאים לַֽיהוָ֖ה ל–יהוה לֶאֱכֹ֣ל ל–אכול עַל־ על הַדָּ֑ם ה–דם וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר בְּגַדְתֶּ֔ם בגדתם גֹּֽלּוּ־ גולו אֵלַ֥י אלי הַיּ֖וֹם ה–יום אֶ֥בֶן אבן גְּדוֹלָֽה׃ גדולה
ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים ליהוה לאכל על הדם ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה׃
34 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֣וּל שאול פֻּ֣צוּ פוצו בָעָ֡ם ב–עם וַאֲמַרְתֶּ֣ם ו–אמרתם לָהֶ֡ם להם הַגִּ֣ישׁוּ הגישו אֵלַי֩ אלי אִ֨ישׁ איש שׁוֹר֜וֹ שורו וְאִ֣ישׁ ו–איש שְׂיֵ֗הוּ שיהו וּשְׁחַטְתֶּ֤ם ו–שחטתם בָּזֶה֙ ב–זה וַאֲכַלְתֶּ֔ם ו–אכלתם וְלֹֽא־ ו–לא תֶחֶטְא֥וּ תחטאו לַֽיהוָ֖ה ל–יהוה לֶאֱכֹ֣ל ל–אכול אֶל־ אל הַדָּ֑ם ה–דם וַיַּגִּ֨שׁוּ ו–הגישו כָל־ כל הָעָ֜ם ה–עם אִ֣ישׁ איש שׁוֹר֧וֹ שורו בְיָד֛וֹ ב–ידו הַלַּ֖יְלָה ה–לילה וַיִּשְׁחֲטוּ־ ו–שחטו שָֽׁם׃ שם
ויאמר שאול פצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו ליהוה לאכל אל הדם ויגשו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם׃
35 וַיִּ֧בֶן ו–בנה שָׁא֛וּל שאול מִזְבֵּ֖חַ מזבח לַֽיהוָ֑ה ל–יהוה אֹת֣וֹ אותו הֵחֵ֔ל החל לִבְנ֥וֹת ל–בנות מִזְבֵּ֖חַ מזבח לַֽיהוָֽה׃ ל–יהוה פ פ
ויבן שאול מזבח ליהוה אתו החל לבנות מזבח ליהוה׃
36 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֡וּל שאול נֵרְדָ֣ה נרדה אַחֲרֵי֩ אחרי פְלִשְׁתִּ֨ים ׀ פלשתים לַ֜יְלָה לילה וְֽנָבֹ֥זָה ו–נבוזה בָהֶ֣ם ׀ בהם עַד־ עד א֣וֹר אור הַבֹּ֗קֶר ה–בוקר וְלֹֽא־ ו–לא נַשְׁאֵ֤ר נשאר בָּהֶם֙ בהם אִ֔ישׁ איש וַיֹּ֣אמְר֔וּ ו–אמרו כָּל־ כל הַטּ֥וֹב ה–טוב בְּעֵינֶ֖יךָ ב–עיניך עֲשֵׂ֑ה עשה ס ס וַיֹּ֙אמֶר֙ ו–אמר הַכֹּהֵ֔ן ה–כוהן נִקְרְבָ֥ה נקרבה הֲלֹ֖ם הלום אֶל־ אל הָאֱלֹהִֽים׃ ה–אלוהים
ויאמר שאול נרדה אחרי פלשתים לילה ונבזה בהם עד אור הבקר ולא נשאר בהם איש ויאמרו כל הטוב בעיניך עשה ויאמר הכהן נקרבה הלם אל האלהים׃
37 וַיִּשְׁאַ֤ל ו–שאל שָׁאוּל֙ שאול בֵּֽאלֹהִ֔ים ב–אלוהים הַֽאֵרֵד֙ ה–ארד אַחֲרֵ֣י אחרי פְלִשְׁתִּ֔ים פלשתים הֲתִתְּנֵ֖ם ה–תתנם בְּיַ֣ד ב–יד יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל וְלֹ֥א ו–לא עָנָ֖הוּ ענהו בַּיּ֥וֹם ב–יום הַהֽוּא׃ ה–הוא
וישאל שאול באלהים הארד אחרי פלשתים התתנם ביד ישראל ולא ענהו ביום ההוא׃
38 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֔וּל שאול גֹּ֣שֽׁוּ גושו הֲלֹ֔ם הלום כֹּ֖ל כל פִּנּ֣וֹת פינות הָעָ֑ם ה–עם וּדְע֣וּ ו–דעו וּרְא֔וּ ו–ראו בַּמָּ֗ה ב–מה הָֽיְתָ֛ה היתה הַחַטָּ֥את ה–חטאת הַזֹּ֖את ה–זאת הַיּֽוֹם׃ ה–יום
ויאמר שאול גשו הלם כל פנות העם ודעו וראו במה היתה החטאת הזאת היום׃
39 כִּ֣י כי חַי־ חי יְהוָ֗ה יהוה הַמּוֹשִׁ֙יעַ֙ ה–מושיע אֶת־ את יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל כִּ֧י כי אִם־ אם יֶשְׁנ֛וֹ ישנו בְּיוֹנָתָ֥ן ב–יונתן בְּנִ֖י בני כִּ֣י כי מ֣וֹת מות יָמ֑וּת ימות וְאֵ֥ין ו–אין עֹנֵ֖הוּ עונהו מִכָּל־ מ–כל הָעָֽם׃ ה–עם
כי חי יהוה המושיע את ישראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל העם׃
40 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר אֶל־ אל כָּל־ כל יִשְׂרָאֵ֗ל ישראל אַתֶּם֙ אתם תִּֽהְיוּ֙ תהיו לְעֵ֣בֶר ל–עבר אֶחָ֔ד אחד וַֽאֲנִי֙ ו–אני וְיוֹנָתָ֣ן ו–יונתן בְּנִ֔י בני נִהְיֶ֖ה נהיה לְעֵ֣בֶר ל–עבר אֶחָ֑ד אחד וַיֹּאמְר֤וּ ו–אמרו הָעָם֙ ה–עם אֶל־ אל שָׁא֔וּל שאול הַטּ֥וֹב ה–טוב בְּעֵינֶ֖יךָ ב–עיניך עֲשֵֽׂה׃ עשה ס ס
ויאמר אל כל ישראל אתם תהיו לעבר אחד ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד ויאמרו העם אל שאול הטוב בעיניך עשה׃
41 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֗וּל שאול אֶל־ אל יְהוָ֛ה יהוה אֱלֹהֵ֥י אלוהי יִשְׂרָאֵ֖ל ישראל הָ֣בָה הבה תָמִ֑ים תמים וַיִּלָּכֵ֧ד ו–נלכד יוֹנָתָ֛ן יונתן וְשָׁא֖וּל ו–שאול וְהָעָ֥ם ו–ה–עם יָצָֽאוּ׃ יצאו
ויאמר שאול אל יהוה אלהי ישראל הבה תמים וילכד יונתן ושאול והעם יצאו׃
42 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֔וּל שאול הַפִּ֕ילוּ הפילו בֵּינִ֕י ביני וּבֵ֖ין ו–בין יוֹנָתָ֣ן יונתן בְּנִ֑י בני וַיִּלָּכֵ֖ד ו–נלכד יוֹנָתָֽן׃ יונתן
ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וילכד יונתן׃
43 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר שָׁאוּל֙ שאול אֶל־ אל י֣וֹנָתָ֔ן יונתן הַגִּ֥ידָה הגידה לִּ֖י לי מֶ֣ה מה עָשִׂ֑יתָה עשית וַיַּגֶּד־ ו–הגד ל֣וֹ לו יוֹנָתָ֗ן יונתן וַיֹּאמֶר֩ ו–אמר טָעֹ֨ם טעום טָעַ֜מְתִּי טעמתי בִּקְצֵ֨ה ב–קצה הַמַּטֶּ֧ה ה–מטה אֲשֶׁר־ אשר בְּיָדִ֛י ב–ידי מְעַ֥ט מעט דְּבַ֖שׁ דבש הִנְנִ֥י הנני אָמֽוּת׃ אמות
ויאמר שאול אל יונתן הגידה לי מה עשיתה ויגד לו יונתן ויאמר טעם טעמתי בקצה המטה אשר בידי מעט דבש הנני אמות׃
44 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁא֔וּל שאול כֹּֽה־ כה יַעֲשֶׂ֥ה יעשה אֱלֹהִ֖ים אלוהים וְכֹ֣ה ו–כה יוֹסִ֑ף יוסיף כִּֽי־ כי מ֥וֹת מות תָּמ֖וּת תמות יוֹנָתָֽן׃ יונתן
ויאמר שאול כה יעשה אלהים וכה יוסף כי מות תמות יונתן׃
45 וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר הָעָ֜ם ה–עם אֶל־ אל שָׁא֗וּל שאול הֲֽיוֹנָתָ֤ן ׀ ה–יונתן יָמוּת֙ ימות אֲשֶׁ֣ר אשר עָ֠שָׂה עשה הַיְשׁוּעָ֨ה ה–ישועה הַגְּדוֹלָ֣ה ה–גדולה הַזֹּאת֮ ה–זאת בְּיִשְׂרָאֵל֒ ב–ישראל חָלִ֗ילָה חלילה חַי־ חי יְהוָה֙ יהוה אִם־ אם יִפֹּ֞ל יפול מִשַּׂעֲרַ֤ת מ–שערת רֹאשׁוֹ֙ ראשו אַ֔רְצָה ארצה כִּֽי־ כי עִם־ עם אֱלֹהִ֥ים אלוהים עָשָׂ֖ה עשה הַיּ֣וֹם ה–יום הַזֶּ֑ה ה–זה וַיִּפְדּ֥וּ ו–פדו הָעָ֛ם ה–עם אֶת־ את יוֹנָתָ֖ן יונתן וְלֹא־ ו–לא מֵֽת׃ מת ס ס
ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי יהוה אם יפל משערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את יונתן ולא מת׃
46 וַיַּ֣עַל ו–עלה שָׁא֔וּל שאול מֵאַחֲרֵ֖י מ–אחרי פְּלִשְׁתִּ֑ים פלשתים וּפְלִשְׁתִּ֖ים ו–פלשתים הָלְכ֥וּ הלכו לִמְקוֹמָֽם׃ ל–מקומם
ויעל שאול מאחרי פלשתים ופלשתים הלכו למקומם׃
47 וְשָׁא֛וּל ו–שאול לָכַ֥ד לכד הַמְּלוּכָ֖ה ה–מלוכה עַל־ על יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל וַיִּלָּ֣חֶם ו–נלחם סָבִ֣יב ׀ סביב בְּֽכָל־ ב–כל אֹיְבָ֡יו אויביו בְּמוֹאָ֣ב ׀ ב–מואב וּבִבְנֵי־ ו–ב–בני עַמּ֨וֹן עמון וּבֶאֱד֜וֹם ו–ב–אדום וּבְמַלְכֵ֤י ו–ב–מלכי צוֹבָה֙ צובה וּבַפְּלִשְׁתִּ֔ים ו–ב–פלשתים וּבְכֹ֥ל ו–ב–כל אֲשֶׁר־ אשר יִפְנֶ֖ה יפנה יַרְשִֽׁיעַ׃ ירשיע
ושאול לכד המלוכה על ישראל וילחם סביב בכל איביו במואב ובבני עמון ובאדום ובמלכי צובה ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע׃
48 וַיַּ֣עַשׂ ו–עשה חַ֔יִל חיל וַיַּ֖ךְ ו–הכה אֶת־ את עֲמָלֵ֑ק עמלק וַיַּצֵּ֥ל ו–הציל אֶת־ את יִשְׂרָאֵ֖ל ישראל מִיַּ֥ד מ–יד שֹׁסֵֽהוּ׃ שוסהו ס ס
ויעש חיל ויך את עמלק ויצל את ישראל מיד שסהו׃
49 וַיִּֽהְיוּ֙ ו–היו בְּנֵ֣י בני שָׁא֔וּל שאול יוֹנָתָ֥ן יונתן וְיִשְׁוִ֖י ו–ישוי וּמַלְכִּי־שׁ֑וּעַ ו–מלכי–שוע וְשֵׁם֙ ו–שם שְׁתֵּ֣י שתי בְנֹתָ֔יו בנותיו שֵׁ֤ם שם הַבְּכִירָה֙ ה–בכירה מֵרַ֔ב מרב וְשֵׁ֥ם ו–שם הַקְּטַנָּ֖ה ה–קטנה מִיכַֽל׃ מיכל
ויהיו בני שאול יונתן וישוי ומלכי שוע ושם שתי בנתיו שם הבכירה מרב ושם הקטנה מיכל׃
50 וְשֵׁם֙ ו–שם אֵ֣שֶׁת אשת שָׁא֔וּל שאול אֲחִינֹ֖עַם אחינועם בַּת־ בת אֲחִימָ֑עַץ אחימעץ וְשֵׁ֤ם ו–שם שַׂר־ שר צְבָאוֹ֙ צבאו אֲבִינֵ֔ר אבינר בֶּן־ בן נֵ֖ר נר דּ֥וֹד דוד שָׁאֽוּל׃ שאול
ושם אשת שאול אחינעם בת אחימעץ ושם שר צבאו אבינר בן נר דוד שאול׃
51 וְקִ֧ישׁ ו–קיש אֲבִֽי־ אבי שָׁא֛וּל שאול וְנֵ֥ר ו–נר אֲבִֽי־ אבי אַבְנֵ֖ר אבנר בֶּן־ בן אֲבִיאֵֽל׃ אביאל ס ס
וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל׃
52 וַתְּהִ֤י ו–היתה הַמִּלְחָמָה֙ ה–מלחמה חֲזָקָ֣ה חזקה עַל־ על פְּלִשְׁתִּ֔ים פלשתים כֹּ֖ל כל יְמֵ֣י ימי שָׁא֑וּל שאול וְרָאָ֨ה ו–ראה שָׁא֜וּל שאול כָּל־ כל אִ֤ישׁ איש גִּבּוֹר֙ גיבור וְכָל־ ו–כל בֶּן־ בן חַ֔יִל חיל וַיַּאַסְפֵ֖הוּ ו–אספהו אֵלָֽיו׃ אליו ס ס
ותהי המלחמה חזקה על פלשתים כל ימי שאול וראה שאול כל איש גבור וכל בן חיל ויאספהו אליו׃
