1 הַדָּבָ֛ר ה–דבר אֲשֶׁר־ אשר הָיָ֥ה היה אֶֽל־ אל יִרְמְיָ֖הוּ ירמיהו מֵאֵ֣ת מ–את יְהוָ֑ה יהוה בִּשְׁלֹ֨חַ ב–שלוח אֵלָ֜יו אליו הַמֶּ֣לֶךְ ה–מלך צִדְקִיָּ֗הוּ צדקיהו אֶת־ את פַּשְׁחוּר֙ פשחור בֶּן־ בן מַלְכִּיָּ֔ה מלכיה וְאֶת־ ו–את צְפַנְיָ֧ה צפניה בֶן־ בן מַעֲשֵׂיָ֛ה מעשיה הַכֹּהֵ֖ן ה–כוהן לֵאמֹֽר׃ ל–אמור
הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשלח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר׃
2 דְּרָשׁ־ דרוש נָ֤א נא בַעֲדֵ֙נוּ֙ בעדנו אֶת־ את יְהוָ֔ה יהוה כִּ֛י כי נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר נבוכדראצר מֶֽלֶךְ־ מלך בָּבֶ֖ל בבל נִלְחָ֣ם נלחם עָלֵ֑ינוּ עלינו אוּלַי֩ אולי יַעֲשֶׂ֨ה יעשה יְהוָ֤ה יהוה אוֹתָ֙נוּ֙ אותנו כְּכָל־ כ–כל נִפְלְאֹתָ֔יו נפלאותיו וְיַעֲלֶ֖ה ו–יעלה מֵעָלֵֽינוּ׃ מ–עלינו ס ס
דרש נא בעדנו את יהוה כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו אולי יעשה יהוה אותנו ככל נפלאתיו ויעלה מעלינו׃
3 וַיֹּ֥אמֶר ו–יאמר יִרְמְיָ֖הוּ ירמיהו אֲלֵיהֶ֑ם אליהם כֹּ֥ה כה תֹאמְרֻ֖ן תאמרו אֶל־ אל צִדְקִיָּֽהוּ׃ צדקיהו
ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל צדקיהו׃
4 כֹּֽה־ כה אָמַ֨ר אמר יְהוָ֜ה יהוה אֱלֹהֵ֣י אלוהי יִשְׂרָאֵ֗ל ישראל הִנְנִ֣י הנני מֵסֵב֮ מסב אֶת־ את כְּלֵ֣י כלי הַמִּלְחָמָה֮ ה–מלחמה אֲשֶׁ֣ר אשר בְּיֶדְכֶם֒ ב–ידכם אֲשֶׁ֨ר אשר אַתֶּ֜ם אתם נִלְחָמִ֣ים נלחמים בָּ֗ם בם אֶת־ את מֶ֤לֶךְ מלך בָּבֶל֙ בבל וְאֶת־ ו–את הַכַּשְׂדִּ֔ים ה–כשדים הַצָּרִ֣ים ה–צרים עֲלֵיכֶ֔ם עליכם מִח֖וּץ מ–חוץ לַֽחוֹמָ֑ה ל–חומה וְאָסַפְתִּ֣י ו–אספתי אוֹתָ֔ם אותם אֶל־ אל תּ֖וֹךְ תוך הָעִ֥יר ה–עיר הַזֹּֽאת׃ ה–זאת
כה אמר יהוה אלהי ישראל הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל תוך העיר הזאת׃
5 וְנִלְחַמְתִּ֤י ו–נלחמתי אֲנִי֙ אני אִתְּכֶ֔ם אתכם בְּיָ֥ד ב–יד נְטוּיָ֖ה נטויה וּבִזְר֣וֹעַ ו–ב–זרוע חֲזָקָ֑ה חזקה וּבְאַ֥ף ו–ב–אף וּבְחֵמָ֖ה ו–ב–חמה וּבְקֶ֥צֶף ו–ב–קצף גָּדֽוֹל׃ גדול
ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול׃
6 וְהִכֵּיתִ֗י ו–הכיתי אֶת־ את יֽוֹשְׁבֵי֙ יושבי הָעִ֣יר ה–עיר הַזֹּ֔את ה–זאת וְאֶת־ ו–את הָאָדָ֖ם ה–אדם וְאֶת־ ו–את הַבְּהֵמָ֑ה ה–בהמה בְּדֶ֥בֶר ב–דבר גָּד֖וֹל גדול יָמֻֽתוּ׃ ימותו
והכיתי את יושבי העיר הזאת ואת האדם ואת הבהמה בדבר גדול ימתו׃
7 וְאַחֲרֵי־ ו–אחרי כֵ֣ן כן נְאֻם־ נאום יְהוָ֡ה יהוה אֶתֵּ֣ן אתן אֶת־ את צִדְקִיָּ֣הוּ צדקיהו מֶֽלֶךְ־ מלך יְהוּדָ֣ה יהודה וְאֶת־ ו–את עֲבָדָ֣יו ׀ עבדיו וְאֶת־ ו–את הָעָ֡ם ה–עם וְאֶת־ ו–את הַנִּשְׁאָרִים֩ ה–נשארים בָּעִ֨יר ב–עיר הַזֹּ֜את ה–זאת מִן־ מן הַדֶּ֣בֶר ׀ ה–דבר מִן־ מן הַחֶ֣רֶב ה–חרב וּמִן־ ו–מן הָרָעָ֗ב ה–רעב בְּיַד֙ ב–יד נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר נבוכדראצר מֶֽלֶךְ־ מלך בָּבֶ֔ל בבל וּבְיַד֙ ו–ב–יד אֹֽיְבֵיהֶ֔ם אויביהם וּבְיַ֖ד ו–ב–יד מְבַקְשֵׁ֣י מבקשי נַפְשָׁ֑ם נפשם וְהִכָּ֣ם ו–הכם לְפִי־ ל–פי חֶ֔רֶב חרב לֹֽא־ לא יָח֣וּס יחוס עֲלֵיהֶ֔ם עליהם וְלֹ֥א ו–לא יַחְמֹ֖ל יחמול וְלֹ֥א ו–לא יְרַחֵֽם׃ ירחם
ואחרי כן נאם יהוה אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם׃
8 וְאֶל־ ו–אל הָעָ֤ם ה–עם הַזֶּה֙ ה–זה תֹּאמַ֔ר תאמר כֹּ֖ה כה אָמַ֣ר אמר יְהוָ֑ה יהוה הִנְנִ֤י הנני נֹתֵן֙ נותן לִפְנֵיכֶ֔ם ל–פניכם אֶת־ את דֶּ֥רֶךְ דרך הַחַיִּ֖ים ה–חיים וְאֶת־ ו–את דֶּ֥רֶךְ דרך הַמָּֽוֶת׃ ה–מוות
ואל העם הזה תאמר כה אמר יהוה הנני נתן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות׃
9 הַיֹּשֵׁב֙ ה–יושב בָּעִ֣יר ב–עיר הַזֹּ֔את ה–זאת יָמ֕וּת ימות בַּחֶ֖רֶב ב–חרב וּבָרָעָ֣ב ו–ב–רעב וּבַדָּ֑בֶר ו–ב–דבר וְהַיּוֹצֵא֩ ו–ה–יוצא וְנָפַ֨ל ו–נפל עַל־ על הַכַּשְׂדִּ֜ים ה–כשדים הַצָּרִ֤ים ה–צרים עֲלֵיכֶם֙ עליכם [יחיה] יחיה (וְחָיָ֔ה) ו–חיה וְהָֽיְתָה־ ו–היתה לּ֥וֹ לו נַפְשׁ֖וֹ נפשו לְשָׁלָֽל׃ ל–שלל
הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל׃
10 כִּ֣י כי שַׂ֣מְתִּי שמתי פָ֠נַי פני בָּעִ֨יר ב–עיר הַזֹּ֧את ה–זאת לְרָעָ֛ה ל–רעה וְלֹ֥א ו–לא לְטוֹבָ֖ה ל–טובה נְאֻם־ נאום יְהוָ֑ה יהוה בְּיַד־ ב–יד מֶ֤לֶךְ מלך בָּבֶל֙ בבל תִּנָּתֵ֔ן תינתן וּשְׂרָפָ֖הּ ו–שרפה בָּאֵֽשׁ׃ ב–אש ס ס
כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם יהוה ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש׃
11 וּלְבֵית֙ ו–ל–בית מֶ֣לֶךְ מלך יְהוּדָ֔ה יהודה שִׁמְע֖וּ שמעו דְּבַר־ דבר יְהוָֽה׃ יהוה
ולבית מלך יהודה שמעו דבר יהוה׃
12 בֵּ֣ית בית דָּוִ֗ד דוד כֹּ֚ה כה אָמַ֣ר אמר יְהוָ֔ה יהוה דִּ֤ינוּ דינו לַבֹּ֙קֶר֙ ל–בוקר מִשְׁפָּ֔ט משפט וְהַצִּ֥ילוּ ו–הצילו גָז֖וּל גזול מִיַּ֣ד מ–יד עוֹשֵׁ֑ק עושק פֶּן־ פן תֵּצֵ֨א תצא כָאֵ֜שׁ כ–אש חֲמָתִ֗י חמתי וּבָעֲרָה֙ ו–בערה וְאֵ֣ין ו–אין מְכַבֶּ֔ה מכבה מִפְּנֵ֖י מ–פני רֹ֥עַ רוע [מעלליהם] מעלליהם (מַעַלְלֵיכֶֽם׃) מעלליכם
בית דוד כה אמר יהוה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם׃
13 הִנְנִ֨י הנני אֵלַ֜יִךְ אלייך יֹשֶׁ֧בֶת יושבת הָעֵ֛מֶק ה–עמק צ֥וּר צור הַמִּישֹׁ֖ר ה–מישור נְאֻם־ נאום יְהוָ֑ה יהוה הָאֹֽמְרִים֙ ה–אומרים מִֽי־ מי יֵחַ֣ת יחת עָלֵ֔ינוּ עלינו וּמִ֥י ו–מי יָב֖וֹא יבוא בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃ ב–מעונותינו
הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יהוה האמרים מי יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו׃
14 וּפָקַדְתִּ֧י ו–פקדתי עֲלֵיכֶ֛ם עליכם כִּפְרִ֥י כ–פרי מַעַלְלֵיכֶ֖ם מעלליכם נְאֻם־ נאום יְהוָ֑ה יהוה וְהִצַּ֤תִּי ו–הצתי אֵשׁ֙ אש בְּיַעְרָ֔הּ ב–יערה וְאָכְלָ֖ה ו–אכלה כָּל־ כל סְבִיבֶֽיהָ׃ סביבותיה ס ס
ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם יהוה והצתי אש ביערה ואכלה כל סביביה׃
