1 הַדָּבָ֞ר ה–דבר אֲשֶׁר־ אשר הָיָ֤ה היה עַֽל־ על יִרְמְיָ֙הוּ֙ ירמיהו עַל־ על כָּל־ כל עַ֣ם עם יְהוּדָ֔ה יהודה בַּשָּׁנָה֙ ב–שנה הָֽרְבִעִ֔ית ה–רביעית לִיהוֹיָקִ֥ים ל–יהויקים בֶּן־ בן יֹאשִׁיָּ֖הוּ יאשיהו מֶ֣לֶךְ מלך יְהוּדָ֑ה יהודה הִ֗יא היא הַשָּׁנָה֙ ה–שנה הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית ה–ראשונית לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּ֖ר ל–נבוכדראצר מֶ֥לֶךְ מלך בָּבֶֽל׃ בבל
הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃
2 אֲשֶׁ֨ר אשר דִּבֶּ֜ר דיבר יִרְמְיָ֤הוּ ירמיהו הַנָּבִיא֙ ה–נביא עַל־ על כָּל־ כל עַ֣ם עם יְהוּדָ֔ה יהודה וְאֶ֛ל ו–אל כָּל־ כל יֹשְׁבֵ֥י יושבי יְרוּשָׁלִַ֖ם ירושלים לֵאמֹֽר׃ ל–אמור
אשר דבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל ישבי ירושלם לאמר׃
3 מִן־ מן שְׁלֹ֣שׁ שלוש עֶשְׂרֵ֣ה עשרה שָׁנָ֡ה שנה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ ל–יאשיהו בֶן־ בן אָמוֹן֩ אמון מֶ֨לֶךְ מלך יְהוּדָ֜ה יהודה וְעַ֣ד ׀ ו–עד הַיּ֣וֹם ה–יום הַזֶּ֗ה ה–זה זֶ֚ה זה שָׁלֹ֤שׁ שלוש וְעֶשְׂרִים֙ ו–עשרים שָׁנָ֔ה שנה הָיָ֥ה היה דְבַר־ דבר יְהוָ֖ה יהוה אֵלָ֑י אליי וָאֲדַבֵּ֧ר ו–אדבר אֲלֵיכֶ֛ם אליכם אַשְׁכֵּ֥ים השכם וְדַבֵּ֖ר ו–דבר וְלֹ֥א ו–לא שְׁמַעְתֶּֽם׃ שמעתם
מן שלש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃
4 וְשָׁלַח֩ ו–שלח יְהוָ֨ה יהוה אֲלֵיכֶ֜ם אליכם אֶֽת־ את כָּל־ כל עֲבָדָ֧יו עבדיו הַנְּבִאִ֛ים ה–נביאים הַשְׁכֵּ֥ם השכם וְשָׁלֹ֖חַ ו–שלוח וְלֹ֣א ו–לא שְׁמַעְתֶּ֑ם שמעתם וְלֹֽא־ ו–לא הִטִּיתֶ֥ם הטיתם אֶֽת־ את אָזְנְכֶ֖ם אוזנכם לִשְׁמֹֽעַ׃ ל–שמוע
ושלח יהוה אליכם את כל עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא הטיתם את אזנכם לשמע׃
5 לֵאמֹ֗ר ל–אמור שֽׁוּבוּ־ שובו נָ֞א נא אִ֣ישׁ איש מִדַּרְכּ֤וֹ מ–דרכו הָֽרָעָה֙ ה–רעה וּמֵרֹ֣עַ ו–מ–רוע מַעַלְלֵיכֶ֔ם מעלליכם וּשְׁבוּ֙ ו–שבו עַל־ על הָ֣אֲדָמָ֔ה ה–אדמה אֲשֶׁ֨ר אשר נָתַ֧ן נתן יְהוָ֛ה יהוה לָכֶ֖ם לכם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם ו–ל–אבותיכם לְמִן־ ל–מן עוֹלָ֖ם עולם וְעַד־ ו–עד עוֹלָֽם׃ עולם
לאמר שובו נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן עולם ועד עולם׃
6 וְאַל־ ו–אל תֵּלְכ֗וּ תלכו אַֽחֲרֵי֙ אחרי אֱלֹהִ֣ים אלוהים אֲחֵרִ֔ים אחרים לְעָבְדָ֖ם ל–עובדם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת ו–ל–השתחוות לָהֶ֑ם להם וְלֹֽא־ ו–לא תַכְעִ֤יסוּ תכעיסו אוֹתִי֙ אותי בְּמַעֲשֵׂ֣ה ב–מעשה יְדֵיכֶ֔ם ידיכם וְלֹ֥א ו–לא אָרַ֖ע ארע לָכֶֽם׃ לכם
ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃
7 וְלֹֽא־ ו–לא שְׁמַעְתֶּ֥ם שמעתם אֵלַ֖י אליי נְאֻם־ נאום יְהוָ֑ה יהוה לְמַ֧עַן למען [הכעסוני] הכעיסוני (הַכְעִיסֵ֛נִי) הכעיסני בְּמַעֲשֵׂ֥ה ב–מעשה יְדֵיכֶ֖ם ידיכם לְרַ֥ע ל–רע לָכֶֽם׃ לכם ס ס
ולא שמעתם אלי נאם יהוה למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם׃
8 לָכֵ֕ן לכן כֹּ֥ה כה אָמַ֖ר אמר יְהוָ֣ה יהוה צְבָא֑וֹת צבאות יַ֕עַן יען אֲשֶׁ֥ר אשר לֹֽא־ לא שְׁמַעְתֶּ֖ם שמעתם אֶת־ את דְּבָרָֽי׃ דבריי
לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי׃
9 הִנְנִ֣י הנני שֹׁלֵ֡חַ שולח וְלָקַחְתִּי֩ ו–לקחתי אֶת־ את כָּל־ כל מִשְׁפְּח֨וֹת משפחות צָפ֜וֹן צפון נְאֻם־ נאום יְהוָ֗ה יהוה וְאֶל־ ו–אל נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר נבוכדראצר מֶֽלֶךְ־ מלך בָּבֶל֮ בבל עַבְדִּי֒ עבדי וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים ו–הביאותים עַל־ על הָאָ֤רֶץ ה–ארץ הַזֹּאת֙ ה–זאת וְעַל־ ו–על יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ יושביה וְעַ֛ל ו–על כָּל־ כל הַגּוֹיִ֥ם ה–גויים הָאֵ֖לֶּה ה–אלה סָבִ֑יב סביב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים ו–החרמתים וְשַׂמְתִּים֙ ו–שמתים לְשַׁמָּ֣ה ל–שמה וְלִשְׁרֵקָ֔ה ו–ל–שריקה וּלְחָרְב֖וֹת ו–ל–חורבות עוֹלָֽם׃ עולם
הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יהוה ואל נבוכדראצר מלך בבל עבדי והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃
10 וְהַאֲבַדְתִּ֣י ו–האבדתי מֵהֶ֗ם מהם ק֤וֹל קול שָׂשׂוֹן֙ ששון וְק֣וֹל ו–קול שִׂמְחָ֔ה שמחה ק֥וֹל קול חָתָ֖ן חתן וְק֣וֹל ו–קול כַּלָּ֑ה כלה ק֥וֹל קול רֵחַ֖יִם ריחיים וְא֥וֹר ו–אור נֵֽר׃ נר
והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃
11 וְהָֽיְתָה֙ ו–היתה כָּל־ כל הָאָ֣רֶץ ה–ארץ הַזֹּ֔את ה–זאת לְחָרְבָּ֖ה ל–חורבה לְשַׁמָּ֑ה ל–שמה וְעָ֨בְד֜וּ ו–עבדו הַגּוֹיִ֥ם ה–גויים הָאֵ֛לֶּה ה–אלה אֶת־ את מֶ֥לֶךְ מלך בָּבֶ֖ל בבל שִׁבְעִ֥ים שבעים שָׁנָֽה׃ שנה
והיתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה׃
12 וְהָיָ֣ה ו–היה כִמְלֹ֣אות כ–מלאות שִׁבְעִ֣ים שבעים שָׁנָ֡ה שנה אֶפְקֹ֣ד אפקוד עַל־ על מֶֽלֶךְ־ מלך בָּבֶל֩ בבל וְעַל־ ו–על הַגּ֨וֹי ה–גוי הַה֧וּא ה–הוא נְאֻם־ נאום יְהוָ֛ה יהוה אֶת־ את עֲוֺנָ֖ם עוונם וְעַל־ ו–על אֶ֣רֶץ ארץ כַּשְׂדִּ֑ים כשדים וְשַׂמְתִּ֥י ו–שמתי אֹת֖וֹ אותו לְשִֽׁמְמ֥וֹת ל–שממות עוֹלָֽם׃ עולם
והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יהוה את עונם ועל ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃
13 [והבאיתי] ו–הבאתי (וְהֵֽבֵאתִי֙) ו–הבאתי עַל־ על הָאָ֣רֶץ ה–ארץ הַהִ֔יא ה–היא אֶת־ את כָּל־ כל דְּבָרַ֖י דבריי אֲשֶׁר־ אשר דִּבַּ֣רְתִּי דיברתי עָלֶ֑יהָ עליה אֵ֤ת את כָּל־ כל הַכָּתוּב֙ ה–כתוב בַּסֵּ֣פֶר ב–ספר הַזֶּ֔ה ה–זה אֲשֶׁר־ אשר נִבָּ֥א ניבא יִרְמְיָ֖הוּ ירמיהו עַל־ על כָּל־ כל הַגּוֹיִֽם׃ ה–גויים
והבאיתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה את כל הכתוב בספר הזה אשר נבא ירמיהו על כל הגוים׃
14 כִּ֣י כי עָֽבְדוּ־ עבדו בָ֤ם בם גַּם־ גם הֵ֙מָּה֙ המה גּוֹיִ֣ם גויים רַבִּ֔ים רבים וּמְלָכִ֖ים ו–מלכים גְּדוֹלִ֑ים גדולים וְשִׁלַּמְתִּ֥י ו–שילמתי לָהֶ֛ם להם כְּפָעֳלָ֖ם כ–פועלם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה ו–כ–מעשה יְדֵיהֶֽם׃ ידיהם ס ס
כי עבדו בם גם המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃
15 כִּ֣י כי כֹה֩ כה אָמַ֨ר אמר יְהוָ֜ה יהוה אֱלֹהֵ֤י אלוהי יִשְׂרָאֵל֙ ישראל אֵלַ֔י אליי קַ֠ח קח אֶת־ את כּ֨וֹס כוס הַיַּ֧יִן ה–יין הַחֵמָ֛ה ה–חמה הַזֹּ֖את ה–זאת מִיָּדִ֑י מ–ידי וְהִשְׁקִיתָ֤ה ו–השקיתה אֹתוֹ֙ אותו אֶת־ את כָּל־ כל הַגּוֹיִ֔ם ה–גויים אֲשֶׁ֧ר אשר אָנֹכִ֛י אנוכי שֹׁלֵ֥חַ שולח אוֹתְךָ֖ אותך אֲלֵיהֶֽם׃ אליהם
כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את כל הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃
16 וְשָׁת֕וּ ו–שתו וְהִֽתְגֹּֽעֲשׁ֖וּ ו–התגועשו וְהִתְהֹלָ֑לוּ ו–התהוללו מִפְּנֵ֣י מ–פני הַחֶ֔רֶב ה–חרב אֲשֶׁ֛ר אשר אָנֹכִ֥י אנוכי שֹׁלֵ֖חַ שולח בֵּינֹתָֽם׃ ביניהם
ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃
17 וָאֶקַּ֥ח ו–אקח אֶת־ את הַכּ֖וֹס ה–כוס מִיַּ֣ד מ–יד יְהוָ֑ה יהוה וָֽאַשְׁקֶה֙ ו–אשקה אֶת־ את כָּל־ כל הַגּוֹיִ֔ם ה–גויים אֲשֶׁר־ אשר שְׁלָחַ֥נִי שלחני יְהוָ֖ה יהוה אֲלֵיהֶֽם׃ אליהם
ואקח את הכוס מיד יהוה ואשקה את כל הגוים אשר שלחני יהוה אליהם׃
18 אֶת־ את יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ ירושלים וְאֶת־ ו–את עָרֵ֣י ערי יְהוּדָ֔ה יהודה וְאֶת־ ו–את מְלָכֶ֖יהָ מלכיה אֶת־ את שָׂרֶ֑יהָ שריה לָתֵ֨ת ל–תת אֹתָ֜ם אותם לְחָרְבָּ֧ה ל–חורבה לְשַׁמָּ֛ה ל–שמה לִשְׁרֵקָ֥ה ל–שריקה וְלִקְלָלָ֖ה ו–ל–קללה כַּיּ֥וֹם כ–יום הַזֶּֽה׃ ה–זה
את ירושלם ואת ערי יהודה ואת מלכיה את שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃
19 אֶת־ את פַּרְעֹ֧ה פרעה מֶֽלֶךְ־ מלך מִצְרַ֛יִם מצרים וְאֶת־ ו–את עֲבָדָ֥יו עבדיו וְאֶת־ ו–את שָׂרָ֖יו שריו וְאֶת־ ו–את כָּל־ כל עַמּֽוֹ׃ עמו
את פרעה מלך מצרים ואת עבדיו ואת שריו ואת כל עמו׃
20 וְאֵת֙ ו–את כָּל־ כל הָעֶ֔רֶב ה–ערב וְאֵ֕ת ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֖י מלכי אֶ֣רֶץ ארץ הָע֑וּץ ה–עוץ וְאֵ֗ת ו–את כָּל־ כל מַלְכֵי֙ מלכי אֶ֣רֶץ ארץ פְּלִשְׁתִּ֔ים פלשתים וְאֶת־ ו–את אַשְׁקְל֤וֹן אשקלון וְאֶת־ ו–את עַזָּה֙ עזה וְאֶת־ ו–את עֶקְר֔וֹן עקרון וְאֵ֖ת ו–את שְׁאֵרִ֥ית שארית אַשְׁדּֽוֹד׃ אשדוד
ואת כל הערב ואת כל מלכי ארץ העוץ ואת כל מלכי ארץ פלשתים ואת אשקלון ואת עזה ואת עקרון ואת שארית אשדוד׃
21 אֶת־ את אֱד֥וֹם אדום וְאֶת־ ו–את מוֹאָ֖ב מואב וְאֶת־ ו–את בְּנֵ֥י בני עַמּֽוֹן׃ עמון
את אדום ואת מואב ואת בני עמון׃
22 וְאֵת֙ ו–את כָּל־ כל מַלְכֵי־ מלכי צֹ֔ר צור וְאֵ֖ת ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי צִיד֑וֹן צידון וְאֵת֙ ו–את מַלְכֵ֣י מלכי הָאִ֔י ה–אי אֲשֶׁ֖ר אשר בְּעֵ֥בֶר ב–עבר הַיָּֽם׃ ה–ים
ואת כל מלכי צר ואת כל מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃
23 וְאֶת־ ו–את דְּדָ֤ן דדן וְאֶת־ ו–את תֵּימָא֙ תימא וְאֶת־ ו–את בּ֔וּז בוז וְאֵ֖ת ו–את כָּל־ כל קְצוּצֵ֥י קצוצי פֵאָֽה׃ פאה
ואת דדן ואת תימא ואת בוז ואת כל קצוצי פאה׃
24 וְאֵ֖ת ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי עֲרָ֑ב ערב וְאֵת֙ ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי הָעֶ֔רֶב ה–ערב הַשֹּׁכְנִ֖ים ה–שוכנים בַּמִּדְבָּֽר׃ ב–מדבר
ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב השכנים במדבר׃
25 וְאֵ֣ת ׀ ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי זִמְרִ֗י זמרי וְאֵת֙ ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי עֵילָ֔ם עילם וְאֵ֖ת ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֥י מלכי מָדָֽי׃ מדי
ואת כל מלכי זמרי ואת כל מלכי עילם ואת כל מלכי מדי׃
26 וְאֵ֣ת ׀ ו–את כָּל־ כל מַלְכֵ֣י מלכי הַצָּפ֗וֹן ה–צפון הַקְּרֹבִ֤ים ה–קרובים וְהָֽרְחֹקִים֙ ו–ה–רחוקים אִ֣ישׁ איש אֶל־ אל אָחִ֔יו אחיו וְאֵת֙ ו–את כָּל־ כל הַמַּמְלְכ֣וֹת ה–ממלכות הָאָ֔רֶץ ה–ארץ אֲשֶׁ֖ר אשר עַל־ על פְּנֵ֣י פני הָאֲדָמָ֑ה ה–אדמה וּמֶ֥לֶךְ ו–מלך שֵׁשַׁ֖ךְ ששך יִשְׁתֶּ֥ה ישתה אַחֲרֵיהֶֽם׃ אחריהם
ואת כל מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל אחיו ואת כל הממלכות הארץ אשר על פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃
27 וְאָמַרְתָּ֣ ו–אמרת אֲלֵיהֶ֡ם אליהם ס ס כֹּֽה־ כה אָמַר֩ אמר יְהוָ֨ה יהוה צְבָא֜וֹת צבאות אֱלֹהֵ֣י אלוהי יִשְׂרָאֵ֗ל ישראל שְׁת֤וּ שתו וְשִׁכְרוּ֙ ו–שכרו וּקְי֔וּ ו–קיאו וְנִפְל֖וּ ו–נפלו וְלֹ֣א ו–לא תָק֑וּמוּ תקומו מִפְּנֵ֣י מ–פני הַחֶ֔רֶב ה–חרב אֲשֶׁ֛ר אשר אָנֹכִ֥י אנוכי שֹׁלֵ֖חַ שולח בֵּינֵיכֶֽם׃ ביניכם
ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃
28 וְהָיָ֗ה ו–היה כִּ֧י כי יְמָאֲנ֛וּ ימאנו לָקַֽחַת־ ל–קחת הַכּ֥וֹס ה–כוס מִיָּדְךָ֖ מ–ידך לִשְׁתּ֑וֹת ל–שתות וְאָמַרְתָּ֣ ו–אמרת אֲלֵיהֶ֗ם אליהם כֹּ֥ה כה אָמַ֛ר אמר יְהוָ֥ה יהוה צְבָא֖וֹת צבאות שָׁת֥וֹ שתו תִשְׁתּֽוּ׃ תשתו
והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃
29 כִּי֩ כי הִנֵּ֨ה הנה בָעִ֜יר ב–עיר אֲשֶׁ֧ר אשר נִֽקְרָא־ נקרא שְׁמִ֣י שמי עָלֶ֗יהָ עליה אָֽנֹכִי֙ אנוכי מֵחֵ֣ל מחל לְהָרַ֔ע ל–הרע וְאַתֶּ֖ם ו–אתם הִנָּקֵ֣ה הנקה תִנָּק֑וּ תנקו לֹ֣א לא תִנָּק֔וּ תנקו כִּ֣י כי חֶ֗רֶב חרב אֲנִ֤י אני קֹרֵא֙ קורא עַל־ על כָּל־ כל יֹשְׁבֵ֣י יושבי הָאָ֔רֶץ ה–ארץ נְאֻ֖ם נאום יְהוָ֥ה יהוה צְבָאֽוֹת׃ צבאות
כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על כל ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃
30 וְאַתָּה֙ ו–אתה תִּנָּבֵ֣א תינבא אֲלֵיהֶ֔ם אליהם אֵ֥ת את כָּל־ כל הַדְּבָרִ֖ים ה–דברים הָאֵ֑לֶּה ה–אלה וְאָמַרְתָּ֣ ו–אמרת אֲלֵיהֶ֗ם אליהם יְהוָ֞ה יהוה מִמָּר֤וֹם מ–מרום יִשְׁאָג֙ ישאג וּמִמְּע֤וֹן ו–מ–מעון קָדְשׁוֹ֙ קודשו יִתֵּ֣ן יתן קוֹל֔וֹ קולו שָׁאֹ֤ג שאוג יִשְׁאַג֙ ישאג עַל־ על נָוֵ֔הוּ נווהו הֵידָד֙ הידד כְּדֹרְכִ֣ים כ–דורכים יַֽעֲנֶ֔ה יענה אֶ֥ל אל כָּל־ כל יֹשְׁבֵ֖י יושבי הָאָֽרֶץ׃ ה–ארץ
ואתה תנבא אליהם את כל הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ׃
31 בָּ֤א בא שָׁאוֹן֙ שאון עַד־ עד קְצֵ֣ה קצה הָאָ֔רֶץ ה–ארץ כִּ֣י כי רִ֤יב ריב לַֽיהוָה֙ ל–יהוה בַּגּוֹיִ֔ם ב–גויים נִשְׁפָּ֥ט נשפט ה֖וּא הוא לְכָל־ ל–כל בָּשָׂ֑ר בשר הָרְשָׁעִ֛ים ה–רשעים נְתָנָ֥ם נתנם לַחֶ֖רֶב ל–חרב נְאֻם־ נאום יְהוָֽה׃ יהוה ס ס
בא שאון עד קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל בשר הרשעים נתנם לחרב נאם יהוה׃
32 כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר יְהוָ֣ה יהוה צְבָא֔וֹת צבאות הִנֵּ֥ה הנה רָעָ֛ה רעה יֹצֵ֖את יוצאת מִגּ֣וֹי מ–גוי אֶל־ אל גּ֑וֹי גוי וְסַ֣עַר ו–סער גָּד֔וֹל גדול יֵע֖וֹר יעור מִיַּרְכְּתֵי־ מ–ירכתי אָֽרֶץ׃ ארץ
כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל גוי וסער גדול יעור מירכתי ארץ׃
33 וְהָי֞וּ ו–היו חַֽלְלֵ֤י חללי יְהוָה֙ יהוה בַּיּ֣וֹם ב–יום הַה֔וּא ה–הוא מִקְצֵ֥ה מ–קצה הָאָ֖רֶץ ה–ארץ וְעַד־ ו–עד קְצֵ֣ה קצה הָאָ֑רֶץ ה–ארץ לֹ֣א לא יִסָּפְד֗וּ ייספדו וְלֹ֤א ו–לא יֵאָֽסְפוּ֙ ייאספו וְלֹ֣א ו–לא יִקָּבֵ֔רוּ ייקברו לְדֹ֛מֶן ל–דומן עַל־ על פְּנֵ֥י פני הָאֲדָמָ֖ה ה–אדמה יִֽהְיֽוּ׃ יהיו
והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו׃
34 הֵילִ֨ילוּ הילילו הָרֹעִ֜ים ה–רועים וְזַעֲק֗וּ ו–זעקו וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ ו–התפלשו אַדִּירֵ֣י אדירי הַצֹּ֔אן ה–צאן כִּֽי־ כי מָלְא֥וּ מלאו יְמֵיכֶ֖ם ימיכם לִטְב֑וֹחַ ל–טבוח וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם ו–תפוצותיכם וּנְפַלְתֶּ֖ם ו–נפלתם כִּכְלִ֥י כ–כלי חֶמְדָּֽה׃ חמדה
הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃
35 וְאָבַ֥ד ו–אבד מָנ֖וֹס מנוס מִן־ מן הָֽרֹעִ֑ים ה–רועים וּפְלֵיטָ֖ה ו–פליטה מֵאַדִּירֵ֥י מ–אדירי הַצֹּֽאן׃ ה–צאן
ואבד מנוס מן הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃
36 ק֚וֹל קול צַעֲקַ֣ת צעקת הָֽרֹעִ֔ים ה–רועים וִֽילְלַ֖ת ו–יללת אַדִּירֵ֣י אדירי הַצֹּ֑אן ה–צאן כִּֽי־ כי שֹׁדֵ֥ד שודד יְהוָ֖ה יהוה אֶת־ את מַרְעִיתָֽם׃ מרעיתם
קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי שדד יהוה את מרעיתם׃
37 וְנָדַ֖מּוּ ו–נדמו נְא֣וֹת נאות הַשָּׁל֑וֹם ה–שלום מִפְּנֵ֖י מ–פני חֲר֥וֹן חרון אַף־ אף יְהוָֽה׃ יהוה
ונדמו נאות השלום מפני חרון אף יהוה׃
38 עָזַ֥ב עזב כַּכְּפִ֖יר כ–כפיר סֻכּ֑וֹ סוכו כִּֽי־ כי הָיְתָ֤ה היתה אַרְצָם֙ ארצם לְשַׁמָּ֔ה ל–שמה מִפְּנֵי֙ מ–פני חֲר֣וֹן חרון הַיּוֹנָ֔ה ה–יונה וּמִפְּנֵ֖י ו–מ–פני חֲר֥וֹן חרון אַפּֽוֹ׃ אפו פ פ
עזב ככפיר סכו כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃
