1 וְאַתָּ֣ה ו–אתה בֶן־ בן– אָדָ֔ם אדם הִנָּבֵ֖א הינבא אֶל־ אל– הָרֵ֣י הרי יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל וְאָ֣מַרְתָּ֔ ו–אמרת הָרֵי֙ הרי יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל שִׁמְע֖וּ שמעו דְּבַר־ דבר– יְהוָֽה׃ יהוה
ואתה בן אדם הנבא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר יהוה׃
2 כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה יַ֣עַן יען אָמַ֧ר אמר הָאוֹיֵ֛ב ה–אויב עֲלֵיכֶ֖ם עליכם הֶאָ֑ח האח וּבָמ֣וֹת ו–במות עוֹלָ֔ם עולם לְמֽוֹרָשָׁ֖ה ל–מורשה הָ֥יְתָה היתה לָּֽנוּ׃ לנו
כה אמר אדני יהוה יען אמר האויב עליכם האח ובמות עולם למורשה היתה לנו׃
3 לָכֵן֙ לכן הִנָּבֵ֣א הינבא וְאָמַרְתָּ֔ ו–אמרת כֹּ֥ה כה אָמַ֖ר אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֑ה יהוה יַ֣עַן יען בְּיַ֡עַן ב–יען שַׁמּוֹת֩ שממות וְשָׁאֹ֨ף ו–שאף אֶתְכֶ֜ם אתכם מִסָּבִ֗יב מ–סביב לִֽהְיוֹתְכֶ֤ם ל–היותכם מֽוֹרָשָׁה֙ מורשה לִשְׁאֵרִ֣ית ל–שארית הַגּוֹיִ֔ם ה–גויים וַתֵּֽעֲל֛וּ ו–תעלו עַל־ על– שְׂפַ֥ת שפת לָשׁ֖וֹן לשון וְדִבַּת־ ו–דיבת– עָֽם׃ עם
לכן הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה יען ביען שמות ושאף אתכם מסביב להיותכם מורשה לשארית הגוים ותעלו על שפת לשון ודבת עם׃
4 לָכֵן֙ לכן הָרֵ֣י הרי יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל שִׁמְע֖וּ שמעו דְּבַר־ דבר– אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֑ה יהוה כֹּֽה־ כה– אָמַ֣ר אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְ֠הוִה יהוה לֶהָרִ֨ים ל–הרים וְלַגְּבָע֜וֹת ו–ל–גבעות לָאֲפִיקִ֣ים ל–אפיקים וְלַגֵּאָי֗וֹת ו–ל–גאיות וְלֶחֳרָב֤וֹת ו–ל–חורבות הַשֹּֽׁמְמוֹת֙ ה–שוממות וְלֶעָרִ֣ים ו–ל–ערים הַנֶּעֱזָב֔וֹת ה–נעזבות אֲשֶׁ֨ר אשר הָי֤וּ היו לְבַז֙ ל–בז וּלְלַ֔עַג ו–ל–לעג לִשְׁאֵרִ֥ית ל–שארית הַגּוֹיִ֖ם ה–גויים אֲשֶׁ֥ר אשר מִסָּבִֽיב׃ מ–סביב ס ס
לכן הרי ישראל שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות ולחרבות השממות ולערים הנעזבות אשר היו לבז וללעג לשארית הגוים אשר מסביב׃
5 לָכֵ֗ן לכן כֹּֽה־ כה– אָמַר֮ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִה֒ יהוה אִם־ אם– לֹ֠א לא בְּאֵ֨שׁ ב–אש קִנְאָתִ֥י קנאתי דִבַּ֛רְתִּי דיברתי עַל־ על– שְׁאֵרִ֥ית שארית הַגּוֹיִ֖ם ה–גויים וְעַל־ ו–על– אֱד֣וֹם אדום כֻּלָּ֑א כולא אֲשֶׁ֣ר אשר נָתְנֽוּ־ נתנו– אֶת־ את– אַרְצִ֣י ׀ ארצי לָ֠הֶם להם לְמ֨וֹרָשָׁ֜ה ל–מורשה בְּשִׂמְחַ֤ת ב–שמחת כָּל־ כל– לֵבָב֙ לבב בִּשְׁאָ֣ט ב–שאט נֶ֔פֶשׁ נפש לְמַ֥עַן למען מִגְרָשָׁ֖הּ מגרשה לָבַֽז׃ ל–בז
לכן כה אמר אדני יהוה אם לא באש קנאתי דברתי על שארית הגוים ועל אדום כלא אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט נפש למען מגרשה לבז׃
6 לָכֵ֕ן לכן הִנָּבֵ֖א הינבא עַל־ על– אַדְמַ֣ת אדמת יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל וְאָמַרְתָּ֡ ו–אמרת לֶהָרִ֣ים ל–הרים וְ֠לַגְּבָעוֹת ו–ל–גבעות לָאֲפִיקִ֨ים ל–אפיקים וְלַגֵּאָי֜וֹת ו–ל–גאיות כֹּֽה־ כה– אָמַ֣ר ׀ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֗ה יהוה הִנְנִ֨י הנני בְקִנְאָתִ֤י ב–קנאתי וּבַחֲמָתִי֙ ו–ב–חמתי דִּבַּ֔רְתִּי דיברתי יַ֛עַן יען כְּלִמַּ֥ת כלימת גּוֹיִ֖ם גויים נְשָׂאתֶֽם׃ נשאתם
לכן הנבא על אדמת ישראל ואמרת להרים ולגבעות לאפיקים ולגאיות כה אמר אדני יהוה הנני בקנאתי ובחמתי דברתי יען כלמת גוים נשאתם׃
7 לָכֵ֗ן לכן כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה אֲנִ֖י אני נָשָׂ֣אתִי נשאתי אֶת־ את– יָדִ֑י ידי אִם־ אם– לֹ֤א לא הַגּוֹיִם֙ ה–גויים אֲשֶׁ֣ר אשר לָכֶ֣ם לכם מִסָּבִ֔יב מ–סביב הֵ֖מָּה המה כְּלִמָּתָ֥ם כלימתם יִשָּֽׂאוּ׃ ישאו
לכן כה אמר אדני יהוה אני נשאתי את ידי אם לא הגוים אשר לכם מסביב המה כלמתם ישאו׃
8 וְאַתֶּ֞ם ו–אתם הָרֵ֤י הרי יִשְׂרָאֵל֙ ישראל עַנְפְּכֶ֣ם ענפכם תִּתֵּ֔נוּ תיתנו וּפֶרְיְכֶ֥ם ו–פריכם תִּשְׂא֖וּ תשאו לְעַמִּ֣י ל–עמי יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל כִּ֥י כי קֵרְב֖וּ קרבו לָבֽוֹא׃ ל–בוא
ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא׃
9 כִּ֖י כי הִנְנִ֣י הנני אֲלֵיכֶ֑ם אליכם וּפָנִ֣יתִי ו–פניתי אֲלֵיכֶ֔ם אליכם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם ו–נעבדתם וְנִזְרַעְתֶּֽם׃ ו–נזרעתם
כי הנני אליכם ופניתי אליכם ונעבדתם ונזרעתם׃
10 וְהִרְבֵּיתִ֤י ו–הרביתי עֲלֵיכֶם֙ עליכם אָדָ֔ם אדם כָּל־ כל– בֵּ֥ית בית יִשְׂרָאֵ֖ל ישראל כֻּלֹּ֑ה כולו וְנֹֽשְׁבוּ֙ ו–נושבו הֶֽעָרִ֔ים ה–ערים וְהֶחֳרָב֖וֹת ו–ה–חורבות תִּבָּנֶֽינָה׃ תיבנינה
והרביתי עליכם אדם כל בית ישראל כלה ונשבו הערים והחרבות תבנינה׃
11 וְהִרְבֵּיתִ֧י ו–הרביתי עֲלֵיכֶ֛ם עליכם אָדָ֥ם אדם וּבְהֵמָ֖ה ו–בהמה וְרָב֣וּ ו–רבו וּפָר֑וּ ו–פרו וְהוֹשַׁבְתִּ֨י ו–הושבתי אֶתְכֶ֜ם אתכם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם כ–קדמותיכם וְהֵטִֽבֹתִי֙ ו–היטבתי מֵרִאשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם מ–ראשותיכם וִֽידַעְתֶּ֖ם ו–ידעתם כִּֽי־ כי– אֲנִ֥י אני יְהוָֽה׃ יהוה
והרביתי עליכם אדם ובהמה ורבו ופרו והושבתי אתכם כקדמותיכם והיטבתי מראשתיכם וידעתם כי אני יהוה׃
12 וְהוֹלַכְתִּי֩ ו–הולכתי עֲלֵיכֶ֨ם עליכם אָדָ֜ם אדם אֶת־ את– עַמִּ֤י עמי יִשְׂרָאֵל֙ ישראל וִֽירֵשׁ֔וּךָ ו–ירשוך וְהָיִ֥יתָ ו–היית לָהֶ֖ם להם לְנַחֲלָ֑ה ל–נחלה וְלֹא־ ו–לא– תוֹסִ֥ף תוסיף ע֖וֹד עוד לְשַׁכְּלָֽם׃ ל–שכלם ס ס
והולכתי עליכם אדם את עמי ישראל וירשוך והיית להם לנחלה ולא תוסף עוד לשכלם׃
13 כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה יַ֚עַן יען אֹמְרִ֣ים אומרים לָכֶ֔ם לכם אֹכֶ֥לֶת אוכלת אָדָ֖ם אדם [אתי] [אתי] (אָ֑תְּ) את וּמְשַׁכֶּ֥לֶת ו–משכלת [גויך] [גויך] (גּוֹיַ֖יִךְ) גוייך הָיִֽית׃ היית
כה אמר אדני יהוה יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית׃
14 לָכֵ֗ן לכן אָדָם֙ אדם לֹא־ לא– תֹ֣אכְלִי תאכלי ע֔וֹד עוד [וגויך] [וגויך] (וְגוֹיַ֖יִךְ) ו–גוייך לֹ֣א לא [תכשלי־] [תכשלי–] (תְשַׁכְּלִי־) תשכלי– ע֑וֹד עוד נְאֻ֖ם נאום אֲדֹנָ֥י אדוני יְהוִֽה׃ יהוה
לכן אדם לא תאכלי עוד וגויך לא תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃
15 וְלֹא־ ו–לא– אַשְׁמִ֨יעַ אשמיע אֵלַ֤יִךְ אליך עוֹד֙ עוד כְּלִמַּ֣ת כלימת הַגּוֹיִ֔ם ה–גויים וְחֶרְפַּ֥ת ו–חרפת עַמִּ֖ים עמים לֹ֣א לא תִשְׂאִי־ תשאי– ע֑וֹד עוד [וגויך] [וגויך] (וְגוֹיַ֙יִךְ֙) ו–גוייך לֹא־ לא– תַכְשִׁ֣לִי תכשילי ע֔וֹד עוד נְאֻ֖ם נאום אֲדֹנָ֥י אדוני יְהוִֽה׃ יהוה ס ס
ולא אשמיע אליך עוד כלמת הגוים וחרפת עמים לא תשאי עוד וגויך לא תכשלי עוד נאם אדני יהוה׃
16 וַיְהִ֥י ו–יהי דְבַר־ דבר– יְהוָ֖ה יהוה אֵלַ֥י אלי לֵאמֹֽר׃ לאמור
ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃
17 בֶּן־ בן– אָדָ֗ם אדם בֵּ֤ית בית יִשְׂרָאֵל֙ ישראל יֹשְׁבִ֣ים יושבים עַל־ על– אַדְמָתָ֔ם אדמתם וַיְטַמְּא֣וּ ו–יטמאו אוֹתָ֔הּ אותה בְּדַרְכָּ֖ם ב–דרכם וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם ו–ב–עלילותם כְּטֻמְאַת֙ כ–טומאת הַנִּדָּ֔ה ה–נידה הָיְתָ֥ה היתה דַרְכָּ֖ם דרכם לְפָנָֽי׃ ל–פני
בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני׃
18 וָאֶשְׁפֹּ֤ךְ ו–אשפוך חֲמָתִי֙ חמתי עֲלֵיהֶ֔ם עליהם עַל־ על– הַדָּ֖ם ה–דם אֲשֶׁר־ אשר– שָׁפְכ֣וּ שפכו עַל־ על– הָאָ֑רֶץ ה–ארץ וּבְגִלּוּלֵיהֶ֖ם ו–ב–גילוליהם טִמְּאֽוּהָ׃ טימאוה
ואשפך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ ובגלוליהם טמאוה׃
19 וָאָפִ֤יץ ו–אפיץ אֹתָם֙ אותם בַּגּוֹיִ֔ם ב–גויים וַיִּזָּר֖וּ ו–ניזרו בָּאֲרָצ֑וֹת ב–ארצות כְּדַרְכָּ֥ם כ–דרכם וְכַעֲלִילוֹתָ֖ם ו–כ–עלילותם שְׁפַטְתִּֽים׃ שפטתים
ואפיץ אתם בגוים ויזרו בארצות כדרכם וכעלילותם שפטתים׃
20 וַיָּב֗וֹא ו–יבוא אֶל־ אל– הַגּוֹיִם֙ ה–גויים אֲשֶׁר־ אשר– בָּ֣אוּ באו שָׁ֔ם שם וַֽיְחַלְּל֖וּ ו–יחללו אֶת־ את– שֵׁ֣ם שם קָדְשִׁ֑י קודשי בֶּאֱמֹ֤ר ב–אמור לָהֶם֙ להם עַם־ עם– יְהוָ֣ה יהוה אֵ֔לֶּה אלה וּמֵאַרְצ֖וֹ ו–מ–ארצו יָצָֽאוּ׃ יצאו
ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם יהוה אלה ומארצו יצאו׃
21 וָאֶחְמֹ֖ל ו–אחמול עַל־ על– שֵׁ֣ם שם קָדְשִׁ֑י קודשי אֲשֶׁ֤ר אשר חִלְּל֙וּהוּ֙ חיללוהו בֵּ֣ית בית יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל בַּגּוֹיִ֖ם ב–גויים אֲשֶׁר־ אשר– בָּ֥אוּ באו שָֽׁמָּה׃ שמה ס ס
ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה׃
22 לָכֵ֞ן לכן אֱמֹ֣ר אמור לְבֵֽית־ ל–בית– יִשְׂרָאֵ֗ל ישראל כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה לֹ֧א לא לְמַעַנְכֶ֛ם ל–מענכם אֲנִ֥י אני עֹשֶׂ֖ה עושה בֵּ֣ית בית יִשְׂרָאֵ֑ל ישראל כִּ֤י כי אִם־ אם– לְשֵׁם־ ל–שם– קָדְשִׁי֙ קודשי אֲשֶׁ֣ר אשר חִלַּלְתֶּ֔ם חיללתם בַּגּוֹיִ֖ם ב–גויים אֲשֶׁר־ אשר– בָּ֥אתֶם באתם שָֽׁם׃ שם
לכן אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה לא למענכם אני עשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם׃
23 וְקִדַּשְׁתִּ֞י ו–קידשתי אֶת־ את– שְׁמִ֣י שמי הַגָּד֗וֹל ה–גדול הַֽמְחֻלָּל֙ ה–מחולל בַּגּוֹיִ֔ם ב–גויים אֲשֶׁ֥ר אשר חִלַּלְתֶּ֖ם חיללתם בְּתוֹכָ֑ם ב–תוכם וְיָדְע֨וּ ו–ידעו הַגּוֹיִ֜ם ה–גויים כִּי־ כי– אֲנִ֣י אני יְהוָ֗ה יהוה נְאֻם֙ נאום אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה בְּהִקָּדְשִׁ֥י ב–היקדשי בָכֶ֖ם בכם לְעֵינֵיהֶֽם׃ ל–עיניהם
וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני יהוה נאם אדני יהוה בהקדשי בכם לעיניהם׃
24 וְלָקַחְתִּ֤י ו–לקחתי אֶתְכֶם֙ אתכם מִן־ מן– הַגּוֹיִ֔ם ה–גויים וְקִבַּצְתִּ֥י ו–קיבצתי אֶתְכֶ֖ם אתכם מִכָּל־ מ–כל– הָאֲרָצ֑וֹת ה–ארצות וְהֵבֵאתִ֥י ו–הבאתי אֶתְכֶ֖ם אתכם אֶל־ אל– אַדְמַתְכֶֽם׃ אדמתכם
ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם׃
25 וְזָרַקְתִּ֧י ו–זרקתי עֲלֵיכֶ֛ם עליכם מַ֥יִם מים טְהוֹרִ֖ים טהורים וּטְהַרְתֶּ֑ם ו–טהרתם מִכֹּ֧ל מ–כל טֻמְאוֹתֵיכֶ֛ם טומאותיכם וּמִכָּל־ ו–מ–כל– גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם גילוליכם אֲטַהֵ֥ר אטהר אֶתְכֶֽם׃ אתכם
וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם׃
26 וְנָתַתִּ֤י ו–נתתי לָכֶם֙ לכם לֵ֣ב לב חָדָ֔שׁ חדש וְר֥וּחַ ו–רוח חֲדָשָׁ֖ה חדשה אֶתֵּ֣ן אתן בְּקִרְבְּכֶ֑ם ב–קרבכם וַהֲסִ֨רֹתִ֜י ו–הסירותי אֶת־ את– לֵ֤ב לב הָאֶ֙בֶן֙ ה–אבן מִבְּשַׂרְכֶ֔ם מ–בשרכם וְנָתַתִּ֥י ו–נתתי לָכֶ֖ם לכם לֵ֥ב לב בָּשָֽׂר׃ בשר
ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר׃
27 וְאֶת־ ו–את– רוּחִ֖י רוחי אֶתֵּ֣ן אתן בְּקִרְבְּכֶ֑ם ב–קרבכם וְעָשִׂ֗יתִי ו–עשיתי אֵ֤ת את אֲשֶׁר־ אשר– בְּחֻקַּי֙ ב–חוקותי תֵּלֵ֔כוּ תלכו וּמִשְׁפָּטַ֥י ו–משפטי תִּשְׁמְר֖וּ תשמרו וַעֲשִׂיתֶֽם׃ ו–עשיתם
ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם׃
28 וִישַׁבְתֶּ֣ם ו–ישבתם בָּאָ֔רֶץ ב–ארץ אֲשֶׁ֥ר אשר נָתַ֖תִּי נתתי לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם ל–אבותיכם וִהְיִ֤יתֶם ו–הייתם לִי֙ לי לְעָ֔ם ל–עם וְאָ֣נֹכִ֔י ו–אנוכי אֶהְיֶ֥ה אהיה לָכֶ֖ם לכם לֵאלֹהִֽים׃ ל–אלוהים
וישבתם בארץ אשר נתתי לאבתיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃
29 וְהוֹשַׁעְתִּ֣י ו–הושעתי אֶתְכֶ֔ם אתכם מִכֹּ֖ל מ–כל טֻמְאֽוֹתֵיכֶ֑ם טומאותיכם וְקָרָ֤אתִי ו–קראתי אֶל־ אל– הַדָּגָן֙ ה–דגן וְהִרְבֵּיתִ֣י ו–הרביתי אֹת֔וֹ אותו וְלֹא־ ו–לא– אֶתֵּ֥ן אתן עֲלֵיכֶ֖ם עליכם רָעָֽב׃ רעב
והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אתו ולא אתן עליכם רעב׃
30 וְהִרְבֵּיתִי֙ ו–הרביתי אֶת־ את– פְּרִ֣י פרי הָעֵ֔ץ ה–עץ וּתְנוּבַ֖ת ו–תנובת הַשָּׂדֶ֑ה ה–שדה לְמַ֗עַן למען אֲ֠שֶׁר אשר לֹ֣א לא תִקְח֥וּ תקחו ע֛וֹד עוד חֶרְפַּ֥ת חרפת רָעָ֖ב רעב בַּגּוֹיִֽם׃ ב–גויים
והרביתי את פרי העץ ותנובת השדה למען אשר לא תקחו עוד חרפת רעב בגוים׃
31 וּזְכַרְתֶּם֙ ו–זכרתם אֶת־ את– דַּרְכֵיכֶ֣ם דרכיכם הָרָעִ֔ים ה–רעים וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם ו–מעלליכם אֲשֶׁ֣ר אשר לֹֽא־ לא– טוֹבִ֑ים טובים וּנְקֹֽטֹתֶם֙ ו–נקוטותם בִּפְנֵיכֶ֔ם ב–פניכם עַ֚ל על עֲוֺנֹ֣תֵיכֶ֔ם עוונותיכם וְעַ֖ל ו–על תּוֹעֲבֽוֹתֵיכֶֽם׃ תועבותיכם
וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים ונקטתם בפניכם על עונתיכם ועל תועבתיכם׃
32 לֹ֧א לא לְמַעַנְכֶ֣ם ל–מענכם אֲנִֽי־ אני– עֹשֶׂ֗ה עושה נְאֻם֙ נאום אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה יִוָּדַ֖ע ייוודע לָכֶ֑ם לכם בּ֧וֹשׁוּ בושו וְהִכָּלְמ֛וּ ו–היכלמו מִדַּרְכֵיכֶ֖ם מ–דרכיכם בֵּ֥ית בית יִשְׂרָאֵֽל׃ ישראל ס ס
לא למענכם אני עשה נאם אדני יהוה יודע לכם בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל׃
33 כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה בְּיוֹם֙ ב–יום טַהֲרִ֣י טהרי אֶתְכֶ֔ם אתכם מִכֹּ֖ל מ–כל עֲוֺנֽוֹתֵיכֶ֑ם עוונותיכם וְהֽוֹשַׁבְתִּי֙ ו–הושבתי אֶת־ את– הֶ֣עָרִ֔ים ה–ערים וְנִבְנ֖וּ ו–ניבנו הֶחֳרָבֽוֹת׃ ה–חורבות
כה אמר אדני יהוה ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם והושבתי את הערים ונבנו החרבות׃
34 וְהָאָ֥רֶץ ו–ה–ארץ הַנְּשַׁמָּ֖ה ה–נשמה תֵּֽעָבֵ֑ד תיעבד תַּ֚חַת תחת אֲשֶׁ֣ר אשר הָיְתָ֣ה היתה שְׁמָמָ֔ה שממה לְעֵינֵ֖י ל–עיני כָּל־ כל– עוֹבֵֽר׃ עובר
והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר׃
35 וְאָמְר֗וּ ו–אמרו הָאָ֤רֶץ ה–ארץ הַלֵּ֙זוּ֙ ה–לזו הַנְּשַׁמָּ֔ה ה–נשמה הָיְתָ֖ה היתה כְּגַן־ כ–גן– עֵ֑דֶן עדן וְהֶעָרִ֧ים ו–ה–ערים הֶחֳרֵב֛וֹת ה–חרבות וְהַֽנְשַׁמּ֥וֹת ו–ה–נשמות וְהַנֶּהֱרָס֖וֹת ו–ה–נהרסות בְּצוּר֥וֹת בצורות יָשָֽׁבוּ׃ ישבו
ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עדן והערים החרבות והנשמות והנהרסות בצורות ישבו׃
36 וְיָדְע֣וּ ו–ידעו הַגּוֹיִ֗ם ה–גויים אֲשֶׁ֣ר אשר יִֽשָּׁאֲרוּ֮ יישארו סְבִיבוֹתֵיכֶם֒ סביבותיכם כִּ֣י ׀ כי אֲנִ֣י אני יְהוָ֗ה יהוה בָּנִ֙יתִי֙ בניתי הַנֶּ֣הֱרָס֔וֹת ה–נהרסות נָטַ֖עְתִּי נטעתי הַנְּשַׁמָּ֑ה ה–נשמה אֲנִ֥י אני יְהוָ֖ה יהוה דִּבַּ֥רְתִּי דיברתי וְעָשִֽׂיתִי׃ ו–עשיתי ס ס
וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני יהוה בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה אני יהוה דברתי ועשיתי׃
37 כֹּ֤ה כה אָמַר֙ אמר אֲדֹנָ֣י אדוני יְהוִ֔ה יהוה ע֗וֹד עוד זֹ֛את זאת אִדָּרֵ֥שׁ אידרש לְבֵֽית־ ל–בית– יִשְׂרָאֵ֖ל ישראל לַעֲשׂ֣וֹת ל–עשות לָהֶ֑ם להם אַרְבֶּ֥ה ארבה אֹתָ֛ם אותם כַּצֹּ֖אן כ–צאן אָדָֽם׃ אדם
כה אמר אדני יהוה עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אתם כצאן אדם׃
38 כְּצֹ֣אן כ–צאן קָֽדָשִׁ֗ים קודשים כְּצֹ֤אן כ–צאן יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ ירושלים בְּמ֣וֹעֲדֶ֔יהָ ב–מועדיה כֵּ֤ן כן תִּהְיֶ֙ינָה֙ תהיינה הֶעָרִ֣ים ה–ערים הֶחֳרֵב֔וֹת ה–חורבות מְלֵא֖וֹת מלאות צֹ֣אן צאן אָדָ֑ם אדם וְיָדְע֖וּ ו–ידעו כִּֽי־ כי– אֲנִ֥י אני יְהוָֽה׃ יהוה ס ס
כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני יהוה׃
