1 וַֽיְהִי֙ ו–היה בַּיָּמִ֣ים ב–ימים הָהֵ֔ם ה–הם וַיִּקְבְּצ֨וּ ו–קבצו פְלִשְׁתִּ֤ים פלישתים אֶת־ את– מַֽחֲנֵיהֶם֙ מחנותי–הם לַצָּבָ֔א ל–צבא לְהִלָּחֵ֖ם ל–הילחם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל ב–ישראל וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר אָכִישׁ֙ אכיש אֶל־ אל– דָּוִ֔ד דוד יָדֹ֣עַ ידוע תֵּדַ֗ע תדע כִּ֤י כי אִתִּי֙ איתי תֵּצֵ֣א תצא בַֽמַּחֲנֶ֔ה ב–מחנה אַתָּ֖ה אתה וַאֲנָשֶֽׁיךָ׃ ו–אנשי–ך
ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך׃
2 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר דָּוִד֙ דוד אֶל־ אל– אָכִ֔ישׁ אכיש לָכֵן֙ לכן אַתָּ֣ה אתה תֵדַ֔ע תדע אֵ֥ת את אֲשֶׁר־ אשר– יַעֲשֶׂ֖ה יעשה עַבְדֶּ֑ךָ עבד–ך וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר אָכִישׁ֙ אכיש אֶל־ אל– דָּוִ֔ד דוד לָכֵ֗ן לכן שֹׁמֵ֧ר שומר לְרֹאשִׁ֛י ל–ראש–י אֲשִֽׂימְךָ֖ אשימ–ך כָּל־ כל– הַיָּמִֽים׃ ה–ימים פ פ
ויאמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לראשי אשימך כל הימים׃
3 וּשְׁמוּאֵ֣ל ו–שמואל מֵ֔ת מת וַיִּסְפְּדוּ־ ו–ספדו– לוֹ֙ ל–ו כָּל־ כל– יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ ו–קברו–הו בָרָמָ֖ה ב–רמה וּבְעִיר֑וֹ ו–ב–עיר–ו וְשָׁא֗וּל ו–שאול הֵסִ֛יר הסיר הָאֹב֥וֹת ה–אובות וְאֶת־ ו–את– הַיִּדְּעֹנִ֖ים ה–ידעונים מֵהָאָֽרֶץ׃ מ–ה–ארץ
ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת הידענים מהארץ׃
4 וַיִּקָּבְצ֣וּ ו–נקבצו פְלִשְׁתִּ֔ים פלישתים וַיָּבֹ֖אוּ ו–באו וַיַּחֲנ֣וּ ו–חנו בְשׁוּנֵ֑ם ב–שונם וַיִּקְבֹּ֤ץ ו–קבץ שָׁאוּל֙ שאול אֶת־ את– כָּל־ כל– יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל וַֽיַּחֲנ֖וּ ו–חנו בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ ב–גלבוע
ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע׃
5 וַיַּ֥רְא ו–ראה שָׁא֖וּל שאול אֶת־ את– מַחֲנֵ֣ה מחנה פְלִשְׁתִּ֑ים פלישתים וַיִּרָ֕א ו–ירא וַיֶּחֱרַ֥ד ו–חרד לִבּ֖וֹ לב–ו מְאֹֽד׃ מאוד
וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד׃
6 וַיִּשְׁאַ֤ל ו–שאל שָׁאוּל֙ שאול בַּֽיהוָ֔ה ב–יהוה וְלֹ֥א ו–לא עָנָ֖הוּ ענה–ו יְהוָ֑ה יהוה גַּ֧ם גם בַּחֲלֹמ֛וֹת ב–חלומות גַּ֥ם גם בָּאוּרִ֖ים ב–אורים גַּ֥ם גם בַּנְּבִיאִֽם׃ ב–נביאים
וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם׃
7 וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר שָׁא֜וּל שאול לַעֲבָדָ֗יו ל–עבדי–ו בַּקְּשׁוּ־ בקשו– לִי֙ ל–י אֵ֣שֶׁת אישה בַּעֲלַת־ בעלת– א֔וֹב אוב וְאֵלְכָ֥ה ו–אלכה אֵלֶ֖יהָ אלי–ה וְאֶדְרְשָׁה־ ו–אדרשה– בָּ֑הּ ב–ה וַיֹּאמְר֤וּ ו–אמרו עֲבָדָיו֙ עבדי–ו אֵלָ֔יו אלי–ו הִנֵּ֛ה הנה אֵ֥שֶׁת אישה בַּֽעֲלַת־ בעלת– א֖וֹב אוב בְּעֵ֥ין דּֽוֹר׃ ב–עין דור
ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור׃
8 וַיִּתְחַפֵּ֣שׂ ו–התחפש שָׁא֗וּל שאול וַיִּלְבַּשׁ֙ ו–לבש בְּגָדִ֣ים בגדים אֲחֵרִ֔ים אחרים וַיֵּ֣לֶךְ ו–הלך ה֗וּא הוא וּשְׁנֵ֤י ו–שני אֲנָשִׁים֙ אנשים עִמּ֔וֹ עמ–ו וַיָּבֹ֥אוּ ו–באו אֶל־ אל– הָאִשָּׁ֖ה ה–אישה לָ֑יְלָה לילה וַיֹּ֗אמֶר ו–אמר [קסומי־] [קסומי–] (קָֽסֳמִי־) (קסמי–) נָ֥א נא לִי֙ ל–י בָּא֔וֹב ב–אוב וְהַ֣עֲלִי ו–העלי לִ֔י ל–י אֵ֥ת את אֲשֶׁר־ אשר– אֹמַ֖ר אומר אֵלָֽיִךְ׃ אלי–ך
ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסומי נא לי באוב והעלי לי את אשר אמר אליך׃
9 וַתֹּ֨אמֶר ו–אמרה הָֽאִשָּׁ֜ה ה–אישה אֵלָ֗יו אלי–ו הִנֵּ֨ה הנה אַתָּ֤ה אתה יָדַ֙עְתָּ֙ ידעת אֵ֣ת את אֲשֶׁר־ אשר– עָשָׂ֣ה עשה שָׁא֔וּל שאול אֲשֶׁ֥ר אשר הִכְרִ֛ית הכרית אֶת־ את– הָאֹב֥וֹת ה–אובות וְאֶת־ ו–את– הַיִּדְּעֹנִ֖י ה–ידעוני מִן־ מן– הָאָ֑רֶץ ה–ארץ וְלָמָ֥ה ו–למה אַתָּ֛ה אתה מִתְנַקֵּ֥שׁ מתנקש בְּנַפְשִׁ֖י ב–נפש–י לַהֲמִיתֵֽנִי׃ ל–המית–ני
ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני׃
10 וַיִּשָּׁ֤בַֽע ו–נשבע לָהּ֙ ל–ה שָׁא֔וּל שאול בַּֽיהוָ֖ה ב–יהוה לֵאמֹ֑ר לאמור חַי־ חי– יְהוָ֕ה יהוה אִֽם־ אם– יִקְּרֵ֥ךְ יקר–ך עָוֺ֖ן עוון בַּדָּבָ֥ר ב–דבר הַזֶּֽה׃ ה–זה
וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי יהוה אם יקרך עון בדבר הזה׃
11 וַתֹּ֙אמֶר֙ ו–אמרה הָֽאִשָּׁ֔ה ה–אישה אֶת־ את– מִ֖י מי אַֽעֲלֶה־ אעלה– לָּ֑ךְ ל–ך וַיֹּ֕אמֶר ו–אמר אֶת־ את– שְׁמוּאֵ֖ל שמואל הַֽעֲלִי־ העלי– לִֽי׃ ל–י
ותאמר האשה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל העלי לי׃
12 וַתֵּ֤רֶא ו–ראתה הָֽאִשָּׁה֙ ה–אישה אֶת־ את– שְׁמוּאֵ֔ל שמואל וַתִּזְעַ֖ק ו–צעקה בְּק֣וֹל ב–קול גָּד֑וֹל גדול וַתֹּאמֶר֩ ו–אמרה הָאִשָּׁ֨ה ה–אישה אֶל־ אל– שָׁא֧וּל שאול לֵאמֹ֛ר לאמור לָ֥מָּה למה רִמִּיתָ֖נִי רימית–ני וְאַתָּ֥ה ו–אתה שָׁאֽוּל׃ שאול
ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול׃
13 וַיֹּ֨אמֶר ו–אמר לָ֥הּ ל–ה הַמֶּ֛לֶךְ ה–מלך אַל־ אל– תִּֽירְאִ֖י תיראי כִּ֣י כי מָ֣ה מה רָאִ֑ית ראית וַתֹּ֤אמֶר ו–אמרה הָֽאִשָּׁה֙ ה–אישה אֶל־ אל– שָׁא֔וּל שאול אֱלֹהִ֥ים אלוהים רָאִ֖יתִי ראיתי עֹלִ֥ים עולים מִן־ מן– הָאָֽרֶץ׃ ה–ארץ
ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ׃
14 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר לָהּ֙ ל–ה מַֽה־ מה– תָּאֳר֔וֹ תואר–ו וַתֹּ֗אמֶר ו–אמרה אִ֤ישׁ איש זָקֵן֙ זקן עֹלֶ֔ה עולה וְה֥וּא ו–הוא עֹטֶ֖ה עוטה מְעִ֑יל מעיל וַיֵּ֤דַע ו–ידע שָׁאוּל֙ שאול כִּֽי־ כי– שְׁמוּאֵ֣ל שמואל ה֔וּא הוא וַיִּקֹּ֥ד ו–קד אַפַּ֛יִם אפיים אַ֖רְצָה ארצה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃ ו–השתחווה ס ס
ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו׃
15 וַיֹּ֤אמֶר ו–אמר שְׁמוּאֵל֙ שמואל אֶל־ אל– שָׁא֔וּל שאול לָ֥מָּה למה הִרְגַּזְתַּ֖נִי הרגזת–ני לְהַעֲל֣וֹת ל–העלות אֹתִ֑י אות–י וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שָׁ֠אוּל שאול צַר־ צר– לִ֨י ל–י מְאֹ֜ד מאוד וּפְלִשְׁתִּ֣ים ׀ ו–פלישתים נִלְחָמִ֣ים נלחמים בִּ֗י ב–י וֵֽאלֹהִ֞ים ו–אלוהים סָ֤ר סר מֵֽעָלַי֙ מ–על–י וְלֹֽא־ ו–לא– עָנָ֣נִי ענני ע֗וֹד עוד גַּ֤ם גם בְּיַֽד־ ב–יד– הַנְּבִיאִם֙ ה–נביאים גַּם־ גם– בַּ֣חֲלֹמ֔וֹת ב–חלומות וָאֶקְרָאֶ֣ה ו–קראתי לְךָ֔ ל–ך לְהוֹדִיעֵ֖נִי ל–הודיע–ני מָ֥ה מה אֶעֱשֶֽׂה׃ אעשה ס ס
ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאם גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה׃
16 וַיֹּ֣אמֶר ו–אמר שְׁמוּאֵ֔ל שמואל וְלָ֖מָּה ו–למה תִּשְׁאָלֵ֑נִי תשאל–ני וַיהוָ֛ה ו–יהוה סָ֥ר סר מֵעָלֶ֖יךָ מ–עלי–ך וַיְהִ֥י ו–היה עָרֶֽךָ׃ ער–ך
ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך׃
17 וַיַּ֤עַשׂ ו–עשה יְהוָה֙ יהוה ל֔וֹ ל–ו כַּאֲשֶׁ֖ר כ–אשר דִּבֶּ֣ר דבר בְּיָדִ֑י ב–יד–י וַיִּקְרַ֨ע ו–קרע יְהוָ֤ה יהוה אֶת־ את– הַמַּמְלָכָה֙ ה–ממלכה מִיָּדֶ֔ךָ מ–יד–ך וַֽיִּתְּנָ֖הּ ו–נתנה לְרֵעֲךָ֥ ל–רע–ך לְדָוִֽד׃ ל–דוד
ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד׃
18 כַּאֲשֶׁ֤ר כ–אשר לֹֽא־ לא– שָׁמַ֙עְתָּ֙ שמעת בְּק֣וֹל ב–קול יְהוָ֔ה יהוה וְלֹֽא־ ו–לא– עָשִׂ֥יתָ עשית חֲרוֹן־ חרון– אַפּ֖וֹ אפ–ו בַּעֲמָלֵ֑ק ב–עמלק עַל־ על– כֵּן֙ כן הַדָּבָ֣ר ה–דבר הַזֶּ֔ה ה–זה עָשָֽׂה־ עשה– לְךָ֥ ל–ך יְהוָ֖ה יהוה הַיּ֥וֹם ה–יום הַזֶּֽה׃ ה–זה
כאשר לא שמעת בקול יהוה ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום הזה׃
19 וְיִתֵּ֣ן ו–יתן יְ֠הוָה יהוה גַּ֣ם גם אֶת־ את– יִשְׂרָאֵ֤ל ישראל עִמְּךָ֙ עמ–ך בְּיַד־ ב–יד– פְּלִשְׁתִּ֔ים פלישתים וּמָחָ֕ר ו–מחר אַתָּ֥ה אתה וּבָנֶ֖יךָ ו–בני–ך עִמִּ֑י עמ–י גַּ֚ם גם אֶת־ את– מַחֲנֵ֣ה מחנה יִשְׂרָאֵ֔ל ישראל יִתֵּ֥ן יתן יְהוָ֖ה יהוה בְּיַד־ ב–יד– פְּלִשְׁתִּֽים׃ פלישתים
ויתן יהוה גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את מחנה ישראל יתן יהוה ביד פלשתים׃
20 וַיְמַהֵ֣ר ו–מיהר שָׁא֗וּל שאול וַיִּפֹּ֤ל ו–נפל מְלֹא־ מלוא– קֽוֹמָתוֹ֙ קומת–ו אַ֔רְצָה ארצה וַיִּרָ֥א ו–ירא מְאֹ֖ד מאוד מִדִּבְרֵ֣י מ–דברי שְׁמוּאֵ֑ל שמואל גַּם־ גם– כֹּ֙חַ֙ כוח לֹא־ לא– הָ֣יָה היה ב֔וֹ ב–ו כִּ֣י כי לֹ֤א לא אָכַל֙ אכל לֶ֔חֶם לחם כָּל־ כל– הַיּ֖וֹם ה–יום וְכָל־ ו–כל– הַלָּֽיְלָה׃ ה–לילה
וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם כח לא היה בו כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה׃
21 וַתָּב֤וֹא ו–באה הָֽאִשָּׁה֙ ה–אישה אֶל־ אל– שָׁא֔וּל שאול וַתֵּ֖רֶא ו–ראתה כִּי־ כי– נִבְהַ֣ל נבהל מְאֹ֑ד מאוד וַתֹּ֣אמֶר ו–אמרה אֵלָ֗יו אלי–ו הִנֵּ֨ה הנה שָׁמְעָ֤ה שמעה שִׁפְחָֽתְךָ֙ שפחת–ך בְּקוֹלֶ֔ךָ ב–קול–ך וָאָשִׂ֤ים ו–שמתי נַפְשִׁי֙ נפש–י בְּכַפִּ֔י ב–כפ–י וָֽאֶשְׁמַע֙ ו–שמעתי אֶת־ את– דְּבָרֶ֔יךָ דברי–ך אֲשֶׁ֥ר אשר דִּבַּ֖רְתָּ דיברת אֵלָֽי׃ אל–י
ותבוא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את דבריך אשר דברת אלי׃
22 וְעַתָּ֗ה ו–עתה שְׁמַֽע־ שמע– נָ֤א נא גַם־ גם– אַתָּה֙ אתה בְּק֣וֹל ב–קול שִׁפְחָתֶ֔ךָ שפחת–ך וְאָשִׂ֧מָה ו–אשימה לְפָנֶ֛יךָ ל–פני–ך פַּת־ פת– לֶ֖חֶם לחם וֶאֱכ֑וֹל ו–אכול וִיהִ֤י ו–יהי בְךָ֙ ב–ך כֹּ֔חַ כוח כִּ֥י כי תֵלֵ֖ךְ תלך בַּדָּֽרֶךְ׃ ב–דרך
ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך׃
23 וַיְמָאֵ֗ן ו–מאן וַיֹּ֙אמֶר֙ ו–אמר לֹ֣א לא אֹכַ֔ל אוכל וַיִּפְרְצוּ־ ו–פרצו– ב֤וֹ ב–ו עֲבָדָיו֙ עבדי–ו וְגַם־ ו–גם– הָ֣אִשָּׁ֔ה ה–אישה וַיִּשְׁמַ֖ע ו–שמע לְקֹלָ֑ם ל–קול–ם וַיָּ֙קָם֙ ו–קם מֵֽהָאָ֔רֶץ מ–ה–ארץ וַיֵּ֖שֶׁב ו–ישב אֶל־ אל– הַמִּטָּֽה׃ ה–מיטה
וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו בו עבדיו וגם האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל המטה׃
24 וְלָאִשָּׁ֤ה ו–ל–אישה עֵֽגֶל־ עגל– מַרְבֵּק֙ מרבק בַּבַּ֔יִת ב–בית וַתְּמַהֵ֖ר ו–מיהרה וַתִּזְבָּחֵ֑הוּ ו–זבחת–הו וַתִּקַּח־ ו–לקחה– קֶ֣מַח קמח וַתָּ֔לָשׁ ו–לשה וַתֹּפֵ֖הוּ ו–אפתה–ו מַצּֽוֹת׃ מצות
ולאשה עגל מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח קמח ותלש ותפהו מצות׃
25 וַתַּגֵּ֧שׁ ו–הגישה לִפְנֵֽי־ ל–פני– שָׁא֛וּל שאול וְלִפְנֵ֥י ו–ל–פני עֲבָדָ֖יו עבדי–ו וַיֹּאכֵ֑לוּ ו–אכלו וַיָּקֻ֥מוּ ו–קמו וַיֵּלְכ֖וּ ו–הלכו בַּלַּ֥יְלָה ב–לילה הַהֽוּא׃ ה–הוא פ פ
ותגש לפני שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא׃
